דב"ע נה/78 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לקצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי שהגיש גבר שאשתו נפטרה. תביעתו הראשונית של האיש נדחתה בנימוק שהכנסתו עלתה על הרף המרבי הקבוע בחוק לזכאות. שנים לאחר מכן הגיש המערער תביעה שנייה לקצבת שאירים, שוב, שגם היא נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בנימוק שהכנסתו של המערער עדיין עלתה על הסף וכי לא ניתן לבחון מחדש את הנסיבות לאחר דחייה כדין. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי הזכאות לקצבת שאירים כפופה להוראות חוק הביטוח הלאומי ולא לחוזי ביטוח. הגורם המכריע בתביעת גמלת שאירים "בעת הפטירה" הוא האם התובע היה בן זוגו של המבוטח בעת פטירתו. החוק קובע כי קצבת שאירים תשולם לאלמן כל עוד הכנסתו אינה עולה על הסף המרבי. לפיכך, פירש בית המשפט את החוק כמאפשר לבחון נסיבות מעת לעת לאחר מותו של המבוטח. משכך, קבע בית המשפט כי יש לבחון מחדש את זכאותו של המערער לקצבת שאירים על בסיס הכנסותיו בעת הגשת בקשתו השנייה. המכון חויב לבחון את טענת המערער ולקבוע האם הכנסתו עמדה בדרישות, מתוך הבנה כי יש לבסס את המבחן על הכנסתו השנתית של המערער בשנים-עשר החודשים האחרונים. לבסוף חויב המכון לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 600 ₪.