ע"ז 10805-01-18

תקציר

פסק הדין דן בהנחיות ובפסיקות קודמות הנוגעות למינוי מומחים על ידי בית המשפט לענייני משפחה. על פי ההנחיות, לאחר שבית המשפט ממנה מומחה, בדרך כלל הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת מומחה נוספות ללא אישור בית המשפט. תכליתו של כלל זה היא לקצר הליכים ולייעל את השימועים. עם זאת, ניתן לחרוג מכך אם בית המשפט נתקל בקשיים מקצועיים בחוות הדעת של המומחה או מטיל ספק ביכולתו של המומחה להכריע בעניין. על בית המשפט למנות מומחה נוסף רק במשורה ובמידת הצורך. במקרה ספציפי זה ביקשו המבקשים למנות מומחה נוסף לאחר שקיבלו חוות דעת מהמכון למדע פורנזי, שלא תמכה בעמדתם. השופט סירב לבקשה, בנימוקים שונים. ראשית, המבקשים לא ביקשו הבהרות לגבי זהות המומחה טרם הגשת חוות הדעת. שנית, המבקשים לא התנגדו לכשירותו או לכישוריו של המומחה. שלישית, חילופי הייצוג לאחר קבלת חוות הדעת לא היוו סיבה מספקת למינוי מומחה אחר. רביעית, המבקשים לא מימשו את זכותם להגיש שאלות הבהרה או לקבוע שימוע עם המומחה. חמישית, קבלת הבקשה תגרום לשיהוי משמעותי, שאינו לטובת הניהול המיטבי של נכסי העיזבון. השופטת הדגישה גם את הצורך לאזן בין האינטרסים של הצדדים לבין האינטרס הציבורי במשאבים שיפוטיים יעילים, בהתייחסה לעקרונות שהותוו בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות. לפיכך, נדחתה הבקשה למינוי מומחה נוסף, והמבקשים נדרשו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.