ת"צ 36426-05-21

תקציר

במקרה דנן, טען המבקש כי המשיב הפר את חוק התקשורת בכך ששלח דברי פרסומת ללא הסכמה מפורשת ולא סיפק אפשרויות הסרה. עם זאת, המשיב טען כי המבקש הסכים לקבל פרסומים כאלה, בטענה שהם קשורים לשירות ולא לשיווק. החוק אוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען, למעט חריגים ספציפיים המפורטים בסעיף 30א(ג). כדי לקבוע אם ההודעות מהוות פרסומות, בחן בית המשפט את תוכנן ואת מטרתן. ההודעה הראשונה, שנשלחה עם ההצטרפות לשירות, נחשבה כקשורה לשירות מכיוון שלא עודדה הוצאות, ולכן היא חוקית. המבקש לא ערער על ההודעה השנייה. עם זאת, ההודעה השלישית זוהתה כפרסומת שכן היא קידמה שירות בתשלום, בניגוד לטענת המשיב כי ניתנה הסכמה. נטל ההוכחה להסכמה מוטל על המשיב, אשר לא הוכיח זאת באשר לתנאי השירות הרלוונטיים בעת רישומו של המבקש. בית המשפט מצא סתירות בתיעוד תנאי ההסכמה של המשיב והעניק למבקש מעמד חלקי של תובענה ייצוגית. טענות המבקש נדחו באופן חלקי בגין הפרת חוק התקשורת, רשלנות והפרת חובה חקוקה. הכיתה מורכבת מאנשים שקיבלו פרסומות ללא הסכמה בתוך תקופה מסוימת. המשיב הונחה לפרסם כתב תביעה ייצוגית ולהכין כתב הגנה, כאשר הדיון הבא נקבע לחודש יולי 2023.