ב"ל 9391-01-19

תקציר

התובע, רופא שיניים במקצועו, הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה מוקדמת על פגיעה בעבודה על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה, בטענה כי הפעולות החוזרות ונשנות הנדרשות בעבודתו גרמו נזק לעמוד השדרה המותני שלו. עם זאת, השופט, לאחר ששמע את עדות התובע, בחן את המסמכים שהוגשו ושקל את טענות הצדדים, קבע כי יש לדחות את התביעה. השופט מצא כי עדותו של התובע והראיות שהוצגו אינן תומכות בממצא של מיקרוטראומה. התובעת ביצעה מגוון טיפולים, שנמשכו בין 15 דקות ל-3-4 שעות, והעסיקה סייעת שסייעה ברוב הבאת המכשיר. זאת ועוד, השופטת ציינה כי תיאורו של התובע את תהליכי עבודתו בתצהירו היה מוגזם ואינו עולה בקנה אחד עם נוהלי עבודתו בפועל, כפי שנצפה בחקירה נגדית וביומני עבודה. השופט התייחס גם לפסיקה קודמת שקבעה כי התרשמות ראשונית של פקיד תביעות ביטוח אינה שקולה לקביעה שיפוטית. לבסוף, השופט הבדיל את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים שהכירו בפגיעות דומות אצל רופאי שיניים, והדגיש כי בניגוד למקרים אלה, לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות במקרה זה. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות כלשהן למי מהצדדים, בהתחשב באופיו הביטחוני של התיק. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.