בש"פ 9999/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין צו איסור פרסום על שמו ופרטיו המזהים של אדם העומד בפני הסגרה לארצות הברית בגין אונס לכאורה של קטינה בשנת 2004. המערער ביקש איסור פרסום, בנימוק של פגיעה אפשרית בבריאותם הנפשית ובטענה כי האינטרס הבריאותי הרפואי-נפשי גובר על האינטרס הציבורי בחשיפת זהותם. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, ואסר על פרסומים הקשורים לבריאותו הגופנית או הנפשית של המערער, אך התיר את פרסום שמו וזהותו. המערער ערער על החלטה זו, אך השופט דחה את הערעור. פסק הדין מדגיש את הפרשנות המצמצמת של חריגים לפרסום הדיונים, וקובע כי המערער לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות איסור פרסום שמו וזהותו. השופט קיבל את טענת המדינה כי מצבו הנפשי של המערער אינו מהווה נכות נפשית כהגדרתה בחוק וכי אין די בחשש להידרדרות במצבו הנפשי של המערער עקב הפרסום כדי להצדיק צו איסור פרסום. משכך, קבע השופט כי ניתן להמשיך בפרסום שמו וזהותו של המערער, תוך ביטול איסור הפרסום הזמני שהיה קיים בהליך הערעור.