ע"פ 4456/09

תקציר

ערר הוגש על החלטת בית משפט השלום בירושלים להרשיע עובד באיסתא בגניבה ורישום כוזב במסמכי התאגיד. העובד הואשם בכך שלקח 23 אלף שקל מקופת החברה ללא רשות, ביטל את הקבלות התואמות והחזיר את הכסף רק לאחר שמנהל המשרד גילה את המשיכות. בערעור נטען כי אין כל ראיה לכוונת המערער לשלול מהחברה לצמיתות את הכספים, כנדרש לצורך הרשעה בגניבה. במקום זאת, הכסף נלקח כהלוואה זמנית, מתוך כוונה להחזיר אותו לאחר מכן. בית המשפט שגה גם בהרשעתה ברישום כוזב, שכן המערער תיקן את הרישום הכוזב תוך זמן סביר. ערכאת הערעור הסכימה עם טענות המערער. אכן הוכח כי הכסף נלקח ללא רשות וכי המערערת ביטלה את הקבלות. עם זאת, ראיות שאינן שנויות במחלוקת, לרבות תקשורת עם עמיתים ופירעון מיידי עם גילוין, הוכיחו את כוונת המערער להשיב את הכספים. יתר על כן, הנוהג של עובדים הנוטלים כספים מהקופה ללא פירעון מיידי היה מקובל במקום העבודה, מה שהביא את ערכאת הערעור לסבור כי המערערת סברה כי נוהג זה כולל הארכות סבירות, גם אם הסכום ומשך הזמן הספציפיים היו חריגים. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שלמערערת הייתה יכולת כלכלית לפרוע את החוב מוקדם יותר, אך לא עשתה כן. באשר לרישום הכוזב, עדותה של המערערת כי הוציאה קבלות חלופיות יומיים לאחר ביטולן לא הייתה שנויה במחלוקת. משכך, זיכתה ערכאת הערעור את המערערת מאשמת גניבה וביטל את הרשעתה בגין רישום כוזב במסמכי התאגיד. תחת זאת, נקבע כי המערערת ביצעה את העבירה השנייה, שבגינה תבוצע 400 שעות עבודות שירות, כפי שהמליץ שירות המבחן.