בש"א 3068/05

תקציר

המשיב הגיש תביעה כספית נגד המבקשים, בטענה כי הם הפקיעו בפועל את זכויותיו של המשיב במקרקעין מסוימים ללא הליכי הפקעה או פיצויים כדין. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה על הסף מכמה טעמים: כי היה על המשיב לטעון לנזקי התכנית במועד; כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות בלעדית לדון בתביעה; כי חתימת המשיב על התכנית ניתנה באמצעות עו"ד בן רובין, ששימש כנאמן; וכי התביעה הופנתה כנגד הקצאת שטחים ציבוריים, ולפיכך חייבה את צירופו של שר הפנים כנתבע. בית המשפט דחה טענות אלה. בית המשפט קבע כי תביעת המשיב לפיצויים אינה ניסיון לתקוף ישירות את התוכנית, וכי הסכמת המשיב לתוכנית טעונה הוכחה במשפט. עוד מצא בית המשפט כי תביעות התיישנות אינן מועדפות בדרך כלל, וכי הנסיבות אינן מצדיקות חסימת דרכו של המשיב לבית המשפט. זאת ועוד, הטענות בדבר סמכותו של עו"ד בן רובין והמניע לתביעה דרשו בירור וראיות, שלא ניתן היה לעשותן בשלב הדחייה על הסף. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר הצורך לצרף את שר הפנים ובעלי קרקעות נוספים כנתבעים, וציין כי יש לתבוע את הפיצוי ממינהל התכנון. לבסוף, דחה בית המשפט לאחד את טענת המשיב עם תביעה נוספת שהוגשה נגד עו"ד בן רובין, שכן המבקשים לא שיתפו צדדים אלה בבקשת האיחוד שלהם. הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחתה אפוא, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.