רע"א 35368-02-20

תקציר

הסכסוך בין שני בעלים משותפים של בניין בתל אביב, כאשר המבקש, אליהוד יערי, מחזיק ב-25% מהזכויות בנכס, והמשיב, רונן אור, המחזיק ב-75% הנותרים, נמשך כעשר שנים. ההתדיינות המשפטית הממושכת נועדה לפרק את השותפות וכללה ערעורים והחלטות רבות. סלע המחלוקת העיקרי נסב סביב שתי הדירות המוגנות בבניין וזכויות הבנייה שהוצמדו לאחת מהן. בית משפט השלום הורה במקור על פירוק השותפות באמצעות רישום הבניין כבית משותף, חלוקת חלק מהיחידות והותרת הדירות המוגנות וזכויות הבנייה כרכוש משותף. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שיעסוק באופן ספציפי בסוגיית פירוק הסדר השיתוף בדירות המוגנות וזכויות הבנייה. בהמשך נתן בית משפט השלום פסק דין משלים, המקצה את כל זכויות הבנייה לדירה המוגנת שעל הגג ודוחה את בקשת המבקש לבדיקה מחודשת של היחידות. גם על החלטה זו הוגש ערעור ולאחר מכן נדחה לבקשת המבקש. בית משפט השלום הורה אז על מכירת הדירות המוגנות וזכויות הבנייה כמכירה מעוקלת, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית. המבקשת טענה כי החלטת המכר סותרת פסקי דין קודמים ודינה להתבטל. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי החלטות בית משפט השלום עולות בקנה אחד עם הנחיות בית המשפט המחוזי והפסיקה הקיימת. בית המשפט ציין את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים ואת הצורך להביא את ההליך הממושך לסיומו. הודגש כי ערעורי המבקש על ההחלטות המרכזיות נדחו, ולפיכך הם סופיים וסופיים. כמו כן, בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת בית משפט השלום, שמטרתה למקסם את זכויות שני הצדדים ולהביא לפירוק מוחלט של השותפות. בקשתם של המבקשים למתן רשות ערעור נדחתה, והם חויבו לשלם את הוצאות המשיב. סיכום מקיף זה לוכד את מהות המחלוקת הארוכה ואת נימוקיו של בית המשפט שעמדו מאחורי החלטתו לקיים את פסק דינו של בית משפט השלום.