ת"א 43808-03-20

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד האגודה ומורה לה להקצות לתובעים את השטחים החקלאיים החסרים לצורך החזקתם ועיבודם בתוך 24 חודשים. זאת, בהתבסס על הראיות כי האגודה לא מילאה את התחייבותה כלפי התובעים בנוגע להקצאת מלוא תקן הקרקע, וכי הסכמת התובעים לקבל את הקרקעות במועד עתידי תקפה. פסק הדין דוחה גם את התביעה נגד רמ"י, שכן הזכויות בנכס כבר רשומות על שם התובעים, והסעדים המבוקשים הופנו כלפי האגודה בלבד. זאת ועוד, עמדתה העקרונית של רמ"י היא כי חלוקת המקרקעין צריכה להיות שוויונית, והם לא התערבו בענייני האגודה במקרה זה. עוד מציינת השופטת כי זכותם של התובעים להקצאת השטחים החסרים קמה עם השלמת המשבצת, וכי התביעה אינה חסומה על פי חוק שכן חלק מהקרקעות החסרות כבר הוקצו לתובעים במהלך ההליך, והאגודה הודתה בזכותם של התובעים על הקרקעות. פסק הדין מתייחס גם לסמכות המהותית של בית המשפט ורשם האגודות השיתופיות, ומגיע למסקנה כי ההליך התנהל כשורה. גם טענת האגודה בדבר תשלום זכויות התובע נדחית. לבסוף, אין צו להוצאות, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.