עפ"ת 81954-12-25

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בערעורו של סלאח סואעד ("המערער") על החלטת בית המשפט קמא להפסיק את עבודות השירות אותן החל לרצות. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט היא האם היה מקום להורות על הפסקת עבודות השירות, ולאפשר למערער לרצות את יתרת עונשו בכליאה ממשית. **רקע עובדתי:** המערער נידון ל-7 חודשי מאסר לריצוי בפועל בעבודות שירות, בגין עבירות תנועה חמורות, ביניהן נהיגה בזמן פסילה (3 עבירות), אי-ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא ביטוח תקף (3 עבירות) ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (4 עבירות). ביום 22.05.2025 החל לרצות את עונשו. ביום 25.07.2025, נעצר המערער כשהוא נוהג ברכבו, למרות שהיה בפסילת רישיון. בגין זאת, הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח, והוא נעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני. בעקבות זאת, הגיש הממונה על עבודות השירות בקשה להפסקת עבודות השירות. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה והורה על הפסקת עבודות השירות, תוך קביעה כי המערער ירצה את 161 ימי המאסר הנותרים בכליאה ממשית. **החלטת בית משפט קמא:** בית המשפט קמא התבסס על סעיף 51י' לחוק העונשין, אשר מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על הפסקת עבודות שירות עם הגשת כתב אישום. נקבע כי אין למערער זכות קנויה לרצות עונש מאסר בעבודות שירות. בית המשפט הדגיש כי ככל שהזמן שחלף בין מתן גזר הדין לביצוע העבירה החדשה קצר יותר, וככל שהעבירה חמורה יותר, כך תטה הכף לקבלת הבקשה להפסקת עבודות השירות. בעניינו, העבירה החדשה בוצעה בסמיכות זמנים גדולה למועד מתן גזר הדין, כשחודשיים בלבד לאחר תחילת ריצוי העונש, ונטען כי המערער נהג בזמן פסילה בפעם החמישית. בית המשפט קמא דחה את טענות ההגנה לעניין העבירה החדשה, בנימוק שהן נבחנו כבר במסגרת בקשת המעצר, שם הוחלט להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, דבר המצביע על קיומן של ראיות לכאורה. **הערעור ותשובת המדינה:** ב"כ המערער העלה שורה של טענות, ביניהן: אי-קיום שימוע כדין, שימוש לא מידתי בסעיף 51י', והעדר התחשבות בימי המעצר באיזוק אלקטרוני. בנוסף, נטען כי המערער ביצע את העבירה החדשה בתום לב, בהסתמך על הנחיית עורכת דינו דאז שלא להפקיד את רישיונו. כמו כן, נטענה טעות בחישוב יתרת המאסר, שכן לשיטתו היה על בית המשפט לחשב את הימים הנותרים על בסיס ימי הנטו של עבודות השירות ולא ימי הברוטו של תקופת המאסר. ב"כ המשיבה סמך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא, וטען כי ביצוע עבודות שירות אינה פריווילגיה, ודי בהגשת כתב אישום להורות על הפסקתם. נטען כי המערער היה מודע לחובתו להפקיד את רישיונו, וכי הנחיית עורכת דינו לא שונתה, ולא נאמר לו שמותר לו לנהוג. בנוגע לחישוב ימי המאסר, נטען כי שיטת החישוב מקובלת ודינה להיעשות באופן שונה מעבודות שירות. **דיון והכרעה:** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. * **הפסקת עבודות השירות:** * **היבט פרוצדורלי (שימוע):** בית המשפט קבע כי אין בסיס לטענה בדבר העדר שימוע. הובהר כי הפסקת עבודות שירות בהחלטה שיפוטית דורשת מתן אפשרות לנאשם לטעון את טענותיו בפני בית המשפט, דבר שאכן התרחש. * **היבט מהותי (טענות המערער לעניין העבירה החדשה):** בית המשפט אימץ את קביעת בית המשפט קמא כי עבודות שירות מהוות **פריווילגיה** ולא זכות קנויה, המבוססת על אמון שהנאשם ישתקם. אמון זה הופר, כאשר המערער ביצע עבירה חמורה, נהיגה בזמן פסילה, בסמוך לתחילת ריצוי העונש. * **הלכת "די בהגשת כתב אישום":** בית המשפט הדגיש כי על פי הפסיקה, בחינת בית המשפט בבקשה להפסקת עבודות שירות נעשית **על פי העובדות הנטענות בכתב האישום**, ואין עליו להידרש להכרעה אם אכן בוצעה העבירה או לראיות שבבסיס ההאשמה. ההנחה היא שכתב האישום הוגש על יסוד הערכת התביעה כי יש די ראיות להרשעה. * **הנחיית עורכת הדין:** בית המשפט דחה את הטענה לנהיגה בתום לב. נקבע כי גם אם התקיימה שיחה עם עורכת הדין, המערער היה מודע להוראות החוק ולפסק הדין, ובמיוחד נוכח עברו הפלילי העשיר (26 הרשעות קודמות), היה עליו לוודא שאם הוא מבקש לשנות את תנאי גזר הדין, הדבר אושר על ידי בית המשפט. עצם קבלת הודעת וואטסאפ מבלי לברר את גורל הבקשה, ובמיוחד חודש לאחר מכן, מהווה "עצימת עיניים מכוונת" ולא טעות כנה. * **האינטרס הציבורי:** הופר האמון שניתן למערער, והאינטרס הציבורי מחייב את ריצוי יתרת עונשו בכליאה ממשית. * **מעצר באיזוק אלקטרוני:** נקבע כי מעצרו של המערער באיזוק אלקטרוני, אשר נובע מההליך החדש, אינו מתיישב עם המשך ריצוי עונשו בעבודות שירות. * **חישוב ימי המאסר הנותרים:** * בית המשפט אימץ את שיטת החישוב של בית המשפט קמא. נקבע כי השיטה הנהוגה, המכונה "שיטת הציפוף", בה ימי עבודת השירות שבוצעו בפועל נרשמים ברצף קלנדרי, ויתרת המאסר מחושבת על פי התקופה שנקבעה בגזר הדין ללא ניכוי נוסף (למעט ימי עבודת השירות שבוצעו בפועל), תואמת את הדין והפסיקה (תקנה 14(א) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), תשע"ב-2011). * נקודה נוספת שהועלתה הייתה שלא נוכו ימי המעצר באיזוק אלקטרוני. בית המשפט קבע כי מעצר זה נובע מההליך החדש, ואין לו זיקה לעונש בתיק המקורי. בנוסף, גם אם היה במעצר בתיק המקורי, אין לנכות את ימי המעצר בשל ביטול האפשרות לרצות את העונש בעבודות שירות. **סוף דבר:** בית המשפט קבע כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט קמא, ועל כן הערעור נדחה. המערער נקרא להתייצב לריצוי עונשו בכליאה ממשית. **חידושים או דגשים משפטיים:** 1. **מעמד עבודות השירות:** פסק דין זה מחזק את ההלכה לפיה עבודות שירות הן **פריווילגיה** ולא זכות קנויה, המותנית באמון שהנאשם ישתקם. הפרת אמון זה, כפי שנמצאה במקרה של המערער, מצדיקה את הפסקת העבודות והחזרה לכליאה ממשית. 2. **היקף בחינת בית המשפט בהחלטה על הפסקת עבודות שירות:** פסק הדין מדגיש כי בית המשפט הדן בבקשה להפסקת עבודות שירות, לנוכח הגשת כתב אישום, אינו נדרש להכריע בשאלת אשמתו של הנאשם בעבירה החדשה. בחינתו מתמקדת ב"עובדות הנטענות בכתב האישום" ובהשפעתן על המשך ריצוי העונש בעבודות שירות. 3. **מודעות הנאשם והיקף החובה לבדוק:** המקרה מדגיש את החשיבות של מודעות הנאשם להוראות החוק ולהחלטות בית המשפט. גם טענות בדבר תום לב או הנחיות של גורמים אחרים (כגון עורכי דין) אינן יכולות להצדיק נהיגה בזמן פסילה, אלא אם כן מדובר בשינוי רשמי ומאושר על ידי בית המשפט. "עצימת עיניים" מכוונת אינה מתקבלת. 4. **שיטת חישוב ימי מאסר לאחר הפסקת עבודות שירות:** פסק הדין מספק דוגמה ליישום "שיטת הציפוף" בחישוב ימי מאסר, ומחזק את התקפות של תקנה 14(א) לתקנות העונשין. הדבר מבהיר כי אין לנכות ימי מעצר בהליכים חדשים או ימים שאינם ימי עבודה בפועל מעבודות השירות.