ע"ע 34088-08-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורה של מרנין ולחייב אותה בהוצאות משפט גבוהות יותר. זאת, משום שמרנין מיצתה את זכותה להעלות טענות החורגות ממסגרת הדיון המצומצמת הנוכחית, שכן עניינים אלה הוסדרו בעבר בהליכים קודמים. הערעור הנוכחי הוגבל לקביעת חלקו של מרנין ברווחי ברק לשנת 2004, בהתבסס על הנחות חישוב ספציפיות. בית המשפט מצא כי חוות הדעת של המומחה, אותה אימץ בית המשפט המחוזי, יישמה נכונה את הקווים המנחים לחישוב זכאותו של מנין. טענותיו של מרנין, שניסה לפתוח מחדש את הדיונים הקודמים, לא זכו למענה. באשר להוצאות משפט, לבית המשפט שיקול דעת רחב ועליו לשקול גורמים שונים, לרבות מהות התביעה, מורכבות התיק, התנהלות הצדדים והאינטרס הציבורי. בדרך כלל, בית הדין הארצי לעבודה פוסק הוצאות משפטיות צנועות כדי לשמור על הגישה לצדק. אלא שבמקרה זה, לשונה הבלתי ראויה של מנין, ניסיונותיה לפתוח מחדש את הדיונים שהסתיימו והעלאת טענות מחוץ לתחום הערעור הצדיקו גביית הוצאות משפט משמעותיות. השופטים מציינים כי מדיניות מרוסנת של הוצאות עלולה לתמרץ ערעורי סרק ולבזבז זמן שיפוטי, דבר המהווה עוול לצדדים בעלי תביעות תקפות. בעוד שהגישה לצדק חשובה, על בעלי הדין לכבד גם את ההליך השיפוטי ואת כללי בית המשפט. מרנין נדרש לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. השופטים אילן איטח ונטע רוט, יחד עם נציגי הציבור ישראל דורון ושלמה נוימן, מסכימים עם ההחלטה.