בר"ש 2233/15

תקציר

פסק הדין מתייחס לעונש משמעתי שהוטל על עובד תברואה בעירייה בעקבות הרשעה פלילית בגין החזקת סמים והפרעה לשוטר. העובד הורשע ונידון לעבודות שירות, אך ועדת המשמעת של העירייה הורתה על פיטוריו לאלתר. בית המשפט המחוזי ביטל את הפיטורים והטיל פיטורים על תנאי וקנס קטן. העירייה ערערה אז לבית המשפט העליון בטענה כי לפסק הדין של בית המשפט המחוזי השלכות משפטיות רחבות יותר וכי יש בו טעויות עובדתיות ומשפטיות. המשיב טען כי הערעור מונע משיקולים זרים וביקש לדחותו. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, החליט שופט בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת העירייה למתן רשות ערעור. השופטת הכירה בחומרת עבירותיו של העובד, אך לא מצאה עילה מספקת להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, במיוחד נוכח הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, מאמצי השיקום של העובד ומשרתו הנמוכה ללא מגע ישיר עם הציבור. השופטת הדגישה כי יש לדון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו וכי אין לראות בפסיקת בית המשפט המחוזי תקדים, והוסיפה אזהרה כי במקרה של עבירה עתידית פיטורי העובד סבירים. לפיכך, התוצאה הייתה שהעובד שמר על עבודתו.