ע"א 4180-07-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה אזרחית בה ביקש התובע, המערער, הצהרה כי שילם 39,000 ₪ לנתבע, עו"ד וקנין, לצורך הסדר חוב לנתבעת השנייה, עיריית נתניה, בגין נכס ברחוב מקדונלד בנתניה. המערער טען כי שילם את הסכום במזומן באמצעות צד שלישי, מר דבש, ולחילופין ביקש את השבת מלוא הסכום ששולם לעו"ד וקנין, ביטול העיקול על חשבון הבנק שלו ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לו. בית משפט קמא דחה את טענות המערער והורה לו לשלם לכל אחד מהנתבעים 15,000 ₪. שופט הערעור, השופט שינמן, אישר את פסק דינו של בית משפט קמא ודחה את הערעור. הוא מצא כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה לטענותיו וכי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ובפרט הערכות המהימנות שלו, היו מוצדקים. השופט הדגיש כי גרסתו של המערער לאירועים אינה עקבית ואינה הגיונית, וציין כי יכול היה להסדיר את חובו מול העירייה בסכום נמוך יותר חודשיים לפני התשלום הנטען לעו"ד וקנין. יתר על כן, העדים שזומנו על ידי המערער סתרו לא אחת את עדותו ולא תמכו בה, לרבות מר דבש, שנטען כי נכח באירועים המכריעים. השופט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא את מהימנותם של העדים, במיוחד לאור העובדה שערכאת הערעור דוחה בדרך כלל את הערכות בית המשפט קמא בעניין זה. עוד ציינה השופטת כי תלונתו של המערער נגד מר דבש בגין גניבת שיקים ואי שילובו של עו"ד וקנין בתלונה זו מערערת את טענותיו בדבר פחד ואיומים. בנוסף, ציינה השופטת כי המערערת העלתה טענות חמורות בדבר זיוף, מרמה וסחיטה, אך נמנעה מלהביא עדות משפטית מומחית שתתמוך בטענות אלה. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי בדיקתו המעמיקה של בית משפט קמא את התיק ואת ממצאיו אינה ניתנת לערעור, ובצדק נדחתה התביעה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪.