ה"פ 44435-07-18

תקציר

המחלוקת היא בין חברה המספקת שירותי תקשורת, המבקשת, לבין חברה אחרת המספקת שירותי רשת ציבוריים של בזק, המשיבה, ונסובה סביב טענת המבקשת כי המשיבה מגבילה שלא כדין את תעבורת הטלפון למנוייה. המבקשת ביקשה שלושה סעדים: (1) תקשורת בלתי מוגבלת בין מנוייה לבין מנויי המשיב; (2) הצהרה כי הגבלת התקשורת על ידי המשיב אינה חוקית; (3) צו מניעה קבוע המונע מהמשיבה להגביל תקשורת. בית המשפט מצא כי המשיבה אינה רשאית להגביל את נפח התנועה למבקש על בסיס עלות דמי קישור הדדיים, וכי עליה לספק נפח תקשורת הנדרש על פי דין. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לנפח תנועה בלתי מוגבל, ואף לא הביאה ראיות מספיקות לנזק שנגרם ממעשיו של המשיב כדי להעניק את הסעד השני. המבקשת גם לא הצליחה להצדיק את פיצול תביעתה לסעד הצהרתי מתביעה לפיצויים כספיים. לפיכך, רק הסעד הראשון ניתן באופן חלקי, והמבקשת חויבה לשלם את הוצאותיה. פסק דין זה מהווה ניצחון חלקי למבקשת, שכן כעת יש לו דרישה חוקית מהמשיבה לספק נפח תקשורת כנדרש, אך היא לא עמדה בתקשורת הבלתי מוגבלת המבוקשת מלכתחילה.