ע"מ 39/22

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית הדין הצבאי את עניינו של מערער שנעדר משירות צבאי תקופה ממושכת של כעשר שנים. ההגנה לא ערערה על קיומן של ראיות לכאורה, המספיקות להרשעה סבירה. הסוגיה העיקרית נסובה סביב עילת המשך מעצרו של המערער. למרות שפיטוריה מהצבא מבטלים חלק מעילות המעצר, עדיין קיים חשש לגבי הפוטנציאל שלה לערער את המשמעת הצבאית בשל התקדים שהיא עלולה ליצור עבור אחרים המשתמטים משירות. חשש זה רלוונטי במיוחד לאור משך היעדרותה יוצא הדופן. בנוסף, קיימת חזקה חזקה על כוונתה להימלט מן הדין, בהתחשב בהימנעותה הממושכת משירות צבאי ובחוסר מוטיבציה לכאורה להיענות לגיוס. התחמקותה המכוונת לאורך השנים, לרבות ניסיונות לטעון לפטור דתי ללא נוהג כנה ואי התייצבות לשירות למרות המודעות לחובה, מחמירה את התפיסה כי היא מהווה סיכון בריחה. מאמצי ההגנה שלה להציע חלופות מעצר, כגון פיקוח של אחותה, לא היו מספיקים, שכן האחות אינה חיה עם המערער ואינה יכולה להציע פיקוח במשרה מלאה בשל מחויבויות עבודה. מסמכים רפואיים ופסיכולוגיים שהוצגו לא הצביעו על אי כושר להמשך המעצר. בסופו של דבר לא מצא בית הדין חלופות מעשיות למעצר או ערובה מספקת לעמידתה בהליכים משפטיים. הערעור נדחה, תוך הוראה לרשויות מרכז המעצרים להבטיח שהיא תקבל את הטיפול הרפואי הדרוש במהלך מעצרה. ההחלטה פורסמה בפומבי ביום 7.7.2022, תוך הנחיה לבחינת מצבו של המערער בהקדם.