תא"מ 15062-10-19

תקציר

התובע, בעל שליטה בחברה פרטית, תבע את העירייה הנתבעת להשיב לו את תשלומי הארנונה ששולמו על ידו. החברה צברה מיסים שלא שולמו ונכנסה להליכי פירוק. העירייה דרשה מהתובע את חוב המס, כפי שמתיר החוק, אך התובע טען כי לחברה מעולם לא היו נכסים ולכן לא יכלה להעבירם אליו. בית המשפט קבע תחילה כי יש לו סמכות לדון בתביעה, למרות היותה מנהלית בחלקה, וכי התביעה לא נדחתה יתר על המידה, נוכח הדיאלוג המתמשך בין הצדדים. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי התובע לא הצליח לסתור את החזקה לפיה נכסי החברה הועברו אליו, בעל השליטה, ללא תמורה. בית המשפט מצא כי ראיות התובע – עדותו שלו, "חוות דעת" של רואה חשבון שלא בשבועה ומכתב מעורך דינו – אינן מספיקות כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. התובע לא המציא כל מסמך חשבונאי או דוחות כספיים לתמיכה בתביעתו, למרות שהיו זמינים אצל מפרק החברה. בית המשפט מצא את הסבריו לכך בלתי מספקים, וציין כי לתובע, כבעל השליטה, צריכה להיות גישה טובה יותר למידע זה מאשר לעירייה. בנוסף, בית המשפט ציין כי לחברה, למרות היותה סטארט-אפ ללא הכנסות רשומות, היו ככל הנראה נכסים מסוימים - כמו רכוש, מחשבים ורהיטים - שהתובע לא לקח בחשבון. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪.