ת"א 22673-07-10

תקציר

העותרים ביקשו להכריז על פסק דין לטובתם, שניתן על ידי בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק בשנת 2009, בר אכיפה בישראל. פסק הדין התייחס להלוואה שניתנה לאחיו של המשיב, שהמשיב ערב לה אישית אך לא פרע. המשיב טען כי העותרים לא מילאו את חובת הזהירות שלהם כלפיו ופגעו בזכותו לייצוג משפטי, וכי פסק הדין ניתן בהיעדרו וסותר את תקנת הציבור. עוד טען כי אופן חתימת הערבות אינו חוקי וכי לבית המשפט בניו יורק אין סמכות לדון בתיק. העותרים, לעומת זאת, הציגו חוות דעת משפטית המאשרת את סמכותו של בית המשפט בניו יורק ואת יכולת האכיפה של פסק הדין, וטענו כי המשיב לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו. בית המשפט בחן את הטענות ומצא כי לבית המשפט בניו יורק סמכות לדון בתיק וכי פסק הדין ניתן לאכיפה, אינו ניתן לערעור ואינו סותר את תקנת הציבור. עוד נמצא כי המשיב אכן היה מיוצג על ידי עורך דין בהליך בניו יורק ולא נמנעה ממנו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים באכיפת פסק הדין והגיע למסקנה כי טענות המשיב בדבר חוקיות הערבות היו צריכות לעלות במהלך ההליך האמריקאי. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת העותרים והכריז על פסק הדין בניו יורק כבר-אכיפה בישראל, תוך שהוא מורה למשיבה לכסות את הוצאות העותרים.