ערר 8141/13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת היטל השבחה הנוגעת לחלקת קרקע בכפר סבא. המערערים, שרכשו זכויות בקרקע, טענו כי אינם חייבים בתשלום ההיטל שכן הם רק רשויות ולא בעלים או חוכרים. עם זאת, המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, טענה כי זכויות המערערים שוות ערך לאלה של החוכרים, ועל כן הם אחראים לתשלום. לחילופין, הציעו המערערים כי מינהל מקרקעי ישראל יהיה אחראי להיטל לפי סעיף 21 לתוספת השלישית. מורכבותו של התיק נבעה משורה של הסכמים, הסדרים והחלטות הנוגעות למקרקעין המדוברים. החלטה 611, שהתקבלה בשנת 1993, הציעה פיצוי כספי לחוכרים חקלאיים שהחזירו קרקע ששונה ייעודה, או אפשרו להם להחכיר את הקרקע החדשה שיועדה לכך ללא הליך מכרזי. החלטה זו בוטלה מאוחר יותר, אך חלוקות קרקע מסוימות, לרבות אלה של המערערים, בוטלו. בהסכם פשרה, שקיבל תוקף על ידי בית המשפט, נקבע כי על מקרקעי המערערים יחולו תנאי תשלום שונים בהתאם לייעודם. חלק מהקרקע סווג בגבולות מיזמי שיקום, הדורשים תשלום של 51%, וחלק אחר נפל בתחום מושב צור נתן, וחויב בתשלום של 91%. תשובת מינהל מקרקעי ישראל אישרה כי המערערים אכן שילמו את האחוזים הנדרשים, וכי הוטל היטל השבחה לעירייה. עם זאת, המינהל הדגיש גם כי לגבי קרקעות שהוקצו מכוח החלטה 611, היטל ההשבחה הוא באחריות היזם. הדבר הוסכם במפורש בהסכם הפשרה ובהסכם פיתוח שנחתם לאחר מכן בין הצדדים. ועדת הערר מצאה צדק בטענות המשיב, וציינה כי חבותם של המערערים בהיטל השבחה לא נבעה ממעמדם המשפטי אלא מהתחייבויותיהם החוזיות. הוועדה קבעה כי המערערים היו מודעים לחובות אלה והסכימו להן במודע. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות שני המשיבים, בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. חשוב לציין כי הוועדה הדגישה כי הפורום המתאים ליישוב סכסוכים הנוגעים להתחייבויות חוזיות הוא בית המשפט המוסמך ולא ועדת הערר. לפיכך הובהר בהחלטה, כי דרישת היטל השבחה שנשלחה למערערים תקפה רק לגבי חלק הקרקע שמינהל מקרקעי ישראל לא שילם בגינו את ההיטל. לגבי יתרת הקרקע לא הייתה לוועדה סמכות שיפוט, ויש להתייחס לעניין במסגרת המשפטית המתאימה.