תמ"ש 7911-12-18

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על ירושתו של אדם שנפטר מבלי להותיר אחריו צוואה. התובעת, שחיה עם המנוח וילדה עמו ילד מחוץ לנישואין, טענה כי היא ידועה בציבור שלו ולכן זכאית לרשת את עזבונו. לגופו של עניין, היא ביקשה מבית המשפט לקבוע כי היא זכאית למחצית מעיזבונו, לרבות מלוא הזכויות במשק חקלאי שקיבל מאביו. הנתבעות, שתי בנותיו הבוגרות של המנוח מנישואים קודמים, התנגדו לטענות התובעת. הם טענו כי התובעת אינה אשתו הידועה בציבור של המנוח וכי יש לחלק את המשק שווה בשווה בין שלושת ילדיו של המנוח. השאלה המרכזית במקרה זה הייתה האם התובע והמנוח היו בידועים בציבור בעת פטירתו. החוק דורש ארבעה תנאים מצטברים לביסוס ידועים בציבור: חיי משפחה, משק בית משותף, שני הצדדים אינם נשואים והיעדר צוואה. למרות שהתובע והמנוח אכן חיו יחד והולידו ילד משותף, הראיות הראו כי מערכת היחסים ביניהם הייתה לסירוגין והסתיימה שנים לפני מותו של המנוח. התובעת לא הביאה כל ראיה קונקרטית לקשר זוגי קרוב, ועדותה הותירה רושם שלילי על בית המשפט באשר לרגשותיה כלפי המנוח. לעומת זאת, עדותה של בת זוגו האחרונה של המנוח, הגב' מ.ג., נמצאה כנה ומשכנעת. היא תיארה מערכת יחסים קרובה ואוהבת עם המנוח בשנתיים האחרונות לחייו. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנאשמים. התובעת לא נחשבה לידועה בציבור של המנוחה, שכן לא עמדה בתנאים הנדרשים. לפיכך, היא לא הייתה זכאית לחלק כלשהו מעיזבונו. תחת זאת, הורה השופט כי עיזבונו של המנוח, לרבות החווה, יחולק שווה בשווה בין שלושת ילדיו. התובע חויב לפנות את החווה ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים. החלטה זו התקבלה על בסיס נסיבותיו הספציפיות של המקרה, בהתחשב בהתנהגותו המורכבת של המנוח ובראיות שהוצגו בדבר אופי היחסים בחייו.