עב"ל 40921-03-14

תקציר

החלטת המוסד לביטוח לאומי לנכות כספים מקצבת הזקנה של מקבל קצבת זקנה לצורך פירעון חוב שמקורו בתשלום יתר של גמלאות בשנים 1992-1995 מתקבלת. בית הדין לעררים לא מצא עילה לביטול החוב, אך הורה להעביר את התיק לוועדה לביטול חובות להחלטה אם לוותר עליו או להפחית אותו, בהתחשב בנסיבותיו של המקבל. החלטה זו נשארת מוקפאת, עד להחלטת הוועדה, ונותנת לנמען הזדמנות להציג את טענותיו. בית המשפט דחה את טענות המקבל בדבר החזר דמי הביטוח, ולא מצא ראיות התומכות בהן. באשר להתיישנות החוב, הסכים בית המשפט עם המכון כי הוא אינו כפוף לחוק ההתיישנות, וגם כללי השיהוי המנהלי אינם חלים. בית המשפט גם אישר את חישוב החוב על ידי המכון כסביר. עם זאת, המכון מונחה לשקול מחדש את תנאי החזר החוב, לרבות הפרשי הצמדה, ניכויים וסכום הניכוי מהפנסיה, בהתחשב בגילו המתקדם, מצבו הבריאותי ומצבו הכלכלי של המבוטח. בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את ייחודן של קצבת הזקנה ואת חוסר הוודאות סביב מעמד התושבות. על המכון לתת למקבל הזדמנות לטעון את טענותיו בפני הוועדה לביטול חובות, בצירוף מסמכים רלוונטיים. לבסוף חויב המכון לשלם למקבל 500 ש"ח הוצאות בגין הערעור.