עת"מ 332/08

תקציר

הערר מתייחס לתעריף הארנונה הראוי לנכס בבעלות המדינה המשמש כמעון יום לנוער בסיכון. המערערת, המיוצגת על ידי עו"ד פישמן לוי, טוענת כי הנכס הנדון, המשמש למגורים, זכאי לשתי הפחתות נפרדות לפי פקודת הארנונה ומסי הממשלה (פיטורים), 1938: הנחה על בסיס השימוש בנכס, והנחה נוספת משום שהוא בבעלות המדינה. ההנחה הראשונה מתייחסת לסעיף 5 לפקודה, הפוטר נכסים מסוימים מארנונה על סמך השימוש בהם. ההנחה השנייה מתייחסת לסעיף 3, המעניק למדינה שיעורי ארנונה מופחתים. המשיב, המיוצג על ידי עוה"ד פרידלר וקראוס, טוען כי נכסי המדינה זכאים רק להנחה הקבועה בסעיף 3, ולא לאף אחת מההנחות מבוססות השימוש בסעיפים 4 ו-5. השופט פותח ומציין כי פרשנותה המילולית של הפקודה אינה ברורה לחלוטין, ויכולה לתמוך באופן סביר בעמדת מי מהצדדים. עם זאת, פרשנות מצמצמת של הפטור לנכסים בבעלות המדינה עדיפה במקרה של מאזניים בעוינות, כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין *איגוד ערי אזור חיפה (שירותי הכבאות) נ' מ. מ. קריית טבעון*, ויש לפרשו בהתאם לתכלית הפקודה. לאחר מכן בוחן השופט את ההיסטוריה החקיקתית ואת תכליתה של הפקודה. מסקנתם היא כי הכוונה שעמדה מאחורי הפקודה הייתה להגביר את השוויון בין המדינה לבין נישומים אחרים, וכי פרשנותו של המשיב תואמת יותר תכלית זו. עוד מציינת השופטת כי המדינה כבר נהנית מהנחות משמעותיות בכל נכסיה לפי סעיף 3, ולכן טענתה להפליה אם לא תינתן לה הנחות נוספות לפי סעיפים 4 ו-5 אינה תקפה. גם טענת המדינה כי היא זקוקה לתמריצים להקמת מוסדות מסוימים נדחית, שכן תפקידה של המדינה הוא לפעול לטובת הציבור ללא קשר לפטורים פוטנציאליים ממס. לבסוף, מתייחס השופט לטענת המערער כי פרשנותו של המשיב תוביל לתוצאות בלתי סבירות ולהנחות מופרזות בנכסים מסוימים של המדינה. בעוד שחשש זה יכול להיות לגיטימי, השופט מציין כי ניתן לפתור סוגיה זו בקלות על ידי הבטחה שהמדינה תיהנה רק מההנחה הגדולה ביותר הרלוונטית, וכי המקרה הנוכחי אינו מציג תרחיש כזה בכל מקרה. לפיכך, הערעור נדחה, והמדינה נדרשת לכסות את הוצאות המשיב בסך 20,000 ₪.