ת"א 63886-11-18

תקציר

התובעים והנתבעים התקשרו בהסכם שיתוף לרכישת נדל"ן ובניית דירות. התעוררה מחלוקת בנוגע לרכישת המרתף על ידי הנתבעים וחלקם בעלויות הבנייה. העניין נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קבע כי רכישת המרתף תקפה וכי על הנתבעים לשלם את חלקם בהוצאות הבנייה, שכן חלק מתשלומיהם קוזזו כנגד מחיר רכישת המרתף. בתביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי התובעים, נטען כי בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על הנתבעים לשלם 240,000 ₪ (בניכוי אחוז המשקף את חלקם בפרויקט) עבור הוצאות הבנייה, שכן סכום זה נזקף להוצאות הפרויקט אך היה צריך להיות משולם עבור המרתף. עוד טוענים התובעים כי שטח הגינה של הנתבעים הורחב ומבקשים תשלום בגין ההגדלה. הנתבעים טוענים כי התביעות חסומות על פי חוק, ולחילופין כי כבר שילמו את חלקם בהוצאות הבנייה. בית המשפט קבע, כי התביעה בדבר הוצאות הבנייה אינה חסומה על פי חוק, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שינה את ייחוס תשלומי הנתבעים ויצר עילת תביעה חדשה. עם זאת, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים לא שילמו את חלקם בהוצאות הבנייה. נהפוך הוא, נמצא כי הנתבעים שילמו פחות מחלקם בפיקדונות, אך התובעים לא הוכיחו כי הם זכאים לתשלומים נוספים מהנתבעים בגין הוצאות ההקמה. לפיכך, התביעה להוצאות בנייה נדחתה. באשר לתביעה להגדלת שטח הגן של הנתבעים, קבע בית המשפט כי היא חסומה על פי חוק. התובעים טענו כי הנתבעים הודו בקיומה של הזכות, אך בית המשפט מצא כי ההודאות הנטענות אינן מהוות הודאה בעובדה המרכזית - ששטח הגן גדל. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.