ב"ל 49949-10-18

תקציר

בית הדין החליט לדחות את תביעת התובע להכרה במחלת הפרקינסון שלו כפגיעה בעבודה בשל היעדר ראיות התומכות בקשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו. חשיפת התובע לחומרים שונים כגון ממסים, בורקס ועופרת לא נמצאה לאחרונה מספיק כדי להצדיק קשר עם התפרצות מחלתם למעלה מעשרים שנה מאוחר יותר. בנוסף, חוות הדעת של המומחה הרפואי שהוצגה בבית המשפט הבהירה כי סביר יותר לייחס את מחלתו של התובע לנזק מוחי אורגני, כאשר המומחה ציין כי לפרקינסון, בו אובחן התובע, יכולות להיות סיבות אחרות מלבד מחלת פרקינסון. חוות דעתו של המומחה נמצאה סבירה ומגובה בספרות רפואית, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות ממנה. התובעת ביקשה גם למנות מומחה רפואי אחר, דבר שנדחה, שכן בית המשפט לא מצא אסכולות מחמירות שאומצו על ידי המומחה הנוכחי. ככלל, הראיות ועדויות המומחים לא תמכו בטענת התובע, מה שהוביל את השופט לפסוק לטובת הנתבעת ולדחות את התביעה להכרה בפגיעה בעבודה, מבלי לפסוק הוצאות כלשהן נגד מי מהצדדים.