עע"מ 7230/19

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לשאלה האם יש לצרף צילום של ערבות, ולא של המקור, להגשת מכרז כדי לפסול את ההצעה. פסק הדין עסק בעקרונות השוויון והיעילות המרכזיים בדיני המכרזים. היא קבעה כי החזקת כתב הערבות המקורי היא קריטית לשמירה על שוויון בין המציעים ולמניעת ביטולים חד-צדדיים פוטנציאליים של הערבות על ידי המציע, שעלולים להוביל ליתרונות בלתי הוגנים. השופט י' אלרון חלק על כך, וטען כי הגשת צילום אינה מקנה יתרון ממשי במקרה זה, והציע כי הדחייה תתרחש רק אם הפגם מקנה למציע יתרון. הוא הדגיש כי שמירה על יעילות פרוצדורלית אינה צריכה לגבור על האינטרס הציבורי. עם זאת, דעת הרוב קבעה כי הגשת ערבות מצולמת אכן מצדיקה פסילה בשל הסיכונים הטמונים בזיוף והחשיבות של עמידה קפדנית בדרישות המכרז. ההחלטה הושפעה מפרספקטיבות בינלאומיות הרואות באופן עקבי בהגשות לא מקוריות פגמים בלתי הפיכים. לבסוף, בעוד השופט אלרון העדיף לדחות את הערעורים ולאפשר את ההצעה, בית המשפט פסק בסופו של דבר לאשר את הפסילה, תוך הדגשת הצורך בתיעוד מקורי בהליכי מכרז כדי להבטיח הגינות פרוצדורלית ויושרה.