בד"א 27/21

תקציר

עורך דין ישראלי, המערער, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי ירושלים של לשכת עורכי הדין במספר עבירות הקשורות לייצוג שני לקוחות, המתלוננים, בסכסוך רכוש עם אחיהם. עיקר ההרשעה נסובה סביב הימנעותו של המערער מהעברת כספים בסך 100,000 ₪ למתלוננים, אותם קיבל בנאמנות בעקבות פסק דין פשרה בתיק. על המערער הופקדו כספים אלה שיימסרו למתלוננים בהתקיים תנאים מסוימים. עם זאת, למרות שהתמלאו התנאים, המערערת לא העבירה את הכספים כמוסכם. ההרשעה כללה גם עבירות משמעת נוספות, כגון אי שמירה על כבוד המקצוע, הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוחות ואי עמידה בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בית הדין המשמעתי מצא את גרסת המתלוננים לאירועים אמינה וסותרת את הסבריו הבלתי עקביים והבלתי הגיוניים של המערער. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המשיב, לשכת עורכי הדין, הציג ראיות מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה למערער, שלא סיפק הסבר סביר למעשיו. על המערער נגזרו חמש שנות השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין, החלטה עליה ערער. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, אישרה את ההרשעה, ולא מצאה עילה להתערב במסקנותיו העובדתיות ובהערכות המהימנות של בית הדין למשמעת. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת העבירות, ובפרט את הפרת האמונים שביצע המערער, אשר פגעה באמון הציבור בעורכי הדין. עוד ציין בית המשפט כי העונש של חמש שנות מאסר על תנאי מצוי בטווח הענישה הראוי בגין עבירות מסוג זה, ובהתחשב בחוסר החרטה של המערער, חלה בו הקלה. לפיכך, נדחה הערעור על ההרשעה וגזר הדין, והוצאות בסך 7,000 ₪ הוטלו על המערער לטובת לשכת עורכי הדין. ביצוע גזר הדין הוארך ב-21 יום ממועד מתן פסק הדין למערער כדי לאפשר לו להיערך להשעיה.