ע"ע 1300/04

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בנימוקי בית הדין האזורי בשל טענות המערער שאינן משכנעות. הערעור מתייחס לפרשנות חוק הגזזת, שמטרתו לפצות אנשים שנפגעו מטיפולי קרינה לגזזת בשנות החמישים. מטרת החוק היא להעניק ביטחון סוציאלי לנפגעים ולשאירים שלהם, כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי. יש לציין כי החוק משתיק את זכויות היורשים בהיעדר ניצולים. מסקנת השופטים היא כי שתיקה זו אינה מעידה על זכויות ירושה של היורשים. במקום זאת, הם מפרשים זאת כהשמטה מכוונת, מתוך כוונה להגביל את הזכויות לניצולים בלבד. לדברי השופטים, כוונת המחוקק מאחורי חוק הגזזת, המאופיין כחוק חברתי, תומכת בפרשנות זו. בנוסף, פסק הדין מדגיש כי אופיו הייחודי של החוק, בפרט בכל הנוגע לזכויות כספיות, מלמד כי הזכויות הן אך ורק לניצולים. גם הפסיקה הישראלית תומכת בפרשנות זו, שבה בית המשפט מסרב להסיק כוונות שליליות משתיקה חקיקתית. יתר על כן, דברי ההסבר לחוק והדיונים הפרלמנטריים מדגישים את תכליתו החברתית, שמטרתה לפצות את הקורבנות והניצולים שלהם, ולא את יורשיהם. לבסוף, מדגישים השופטים כי פרשנותם עולה בקנה אחד עם ערכיה החברתיים של ישראל ואינה סותרת את חוק היסוד. משכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט הקודמת עומדת בעינה, בעוד הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות.