בג"צ 7033/12

תקציר

סכסוך ארוך שנים בין עורך דין למעסיקו לשעבר הגיע לשיאו בפסק בוררות ב-2005, שבו הורה האחרון לשלם לראשון יותר מ-300 אלף שקל, כולל ריבית חודשית של 20%. המענק נבע מתקופת העסקה של שבעה חודשים עשור קודם לכן. לאחר מסע משפטי מפותל שכלל עתירות להכרה וערעורים על פסק הבוררות, עמד המשיב בפני הליכי פשיטת רגל. המשיב עתר לביטול פסק הבוררות, דבר שהביא לחריגה נדירה מעקרון סופיות הדיונים. בית הדין לעבודה קיבל את העתירה, והצדיק את החריגה על יסוד הנסיבות החריגות של המקרה, קרי טענות חמורות נגד הבורר, והריבית האסטרונומית שנקבעה, שהפכה את החוב לדמיוני. במקום זאת, התיק הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה לדיון לגופו של עניין. העותר, שביקש לערער על פסק דין זה, פנה לבג"ץ. עם זאת, שופט בג"ץ סירב להתערב, בנימוק של עילות מצומצמות לפסילת בית הדין הארצי לעבודה ואי קיום התנאים המצטברים הנדרשים להתערבות. ראשית, המקרה נעדר חשיבות ציבורית, בהיותו סכסוך פרטני חריג. שנית, השופט לא דרש את התערבות בג"ץ במקרה שבו העותר תבע עשרות מיליוני שקלים ממעסיקו לשעבר בעקבות יחסי עבודה שנמשכו שבעה חודשים. עוד הדגישה השופטת כי החלטת בית הדין לעבודה לא התערבה בהליך המתנהל, ואף הפנתה את הצדדים לדיון מהותי. משכך, דחה בג"ץ את העתירה על הסף, תוך שהוא מדגיש את עקרון סופיות הדיון ואת החריגות של פסק הדין של בית הדין לעבודה, תוך שהוא מורה לעותרת לשלם למדינה הוצאות בסך 5,000 ₪.