רע"א 1499/10

תקציר

ניתוח משפטי של זכות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בהליכי פשיטת רגל מבוא מקרה זה עוסק בשאלה האם לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (המבקש) יש זכות אוטומטית לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לדחות את בקשתו לבטל את הליך פשיטת הרגל של המשיב (מס' 1). השאלה המשפטית המרכזית היא האם החלטה זו עומדת בגדר "צו פשיטת רגל" הניתן לערעור לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, ובכך להעניק למבקש ערעור בזכות, או שמא מדובר בהחלטה פרוצדורלית או נלווית המחייבת רשות ערעור. עקרונות משפטיים והשלכות 1. סיווג ההחלטה כ"צו פשיטת רגל" או לא: - על פי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל, החלטות המסווגות כ"צווי פשיטת רגל" ניתנות לערעור בפני בית המשפט העליון. - הפקודה מגדירה "צו פשיטת רגל" באופן מצמצם כצו שניתן במסגרת הפעלת סמכות השיפוט המיוחדת של בית המשפט בפשיטת רגל, במיוחד בעת הכרזה או קביעת פשיטת רגל (ראו ע"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה). 2. אופי וסוג החלטת בית המשפט: - ההחלטה הנסקרת היא דחיית בקשת נושה לביטול הליכי פשיטת רגל שנפתחו או מתנהלים כנגד המשיב. - המבקש טוען כי החלטה זו היא פרוצדורלית ותוצאתית אך אינה "צו פשיטת רגל" כשלעצמו. - בית המשפט מבהיר כי החלטות בעלות אופי פרוצדורלי, גם אם מתקבלות במהלך הליך פשיטת רגל, אינן מסווגות בדרך כלל כ"צווי פשיטת רגל" אלא אם כן הן מבססות או מסיימות ישירות את פשיטת הרגל - כגון הכרזה על פשיטת רגל או הפטר ממנה. 3. יישום כללי ערעור כלליים: - התקדים המשפטי ואח' (ע"א 7829/04; ע"א 4569/91) מאשרים כי החלטות שאינן מסווגות כ"צווי פשיטת רגל" אלא מתקבלות במסגרת הליכי פשיטת רגל ניתנות לערעור על פי הכללים הרגילים - כלומר ערעור דורש רשות אלא אם צוין אחרת. - כאן, ההחלטה היא לדחות בקשה הקשורה להיבטים הפרוצדורליים של פשיטת רגל, דהיינו ביטול הליכים – מה שמציב אותה מחוץ לגדר "צו פשיטת רגל" לפי סעיף 182. 4. ניתוח ומסקנת בית המשפט: - בית המשפט מציין כי ההחלטה נופלת במסגרת הפרוצדורלית של פקודת פשיטת הרגל אך אינה עולה כדי צו המכריז או קובע פשיטת רגל. - בהתבסס על הקריטריון לפיו "צווי פשיטת רגל" הם צווים שניתנו במסגרת הפעלת סמכות מיוחדת לפשיטת רגל (למשל, הכרזה על פשיטת רגל), פסק הדין בדבר ביטול אינו עומד ברף זה. - לפיכך, ההחלטה היא פסק דין פרוצדורלי הכפוף להליך הערעור הרגיל, הדורש בדרך כלל רשות ערעור. 5. קביעה סופית: - בית המשפט מגיע למסקנה כי ערעור של בנק דיסקונט לישראל בע"מ על החלטת בית המשפט המחוזי נחשב לערעור בזכות מכיוון שמדובר בהחלטה הנובעת מתחום סמכותו המיוחדת של בית המשפט לפשיטת רגל, במיוחד בכל הנוגע לבקשות לביטול פרוצדורה. - בית המשפט מדגיש כי ההחלטה התקבלה במסגרת הנורמטיבית של פקודת פשיטת הרגל והיוותה הכרעה שיפוטית הנוגעת במישרין להליכי פשיטת רגל, ולא רק פסיקה פרוצדורלית או אגבית. חידושים ועקרונות משפטיים - הבהרת גבולות הערעור: פסק הדין מחזק את ההבחנה בין "צווי פשיטת רגל" לעומת החלטות פרוצדורליות המתקבלות במסגרת הליכי פשיטת רגל ומבהיר מתי ערעורים הם בזכות או דורשים אישור. - יישום קונטקסטואלי של פקודת פשיטת הרגל: מדגיש כי החלטות של בית משפט לפשיטת רגל שאינן מצהירות במפורש או מסיימות פשיטת רגל, גם אם התקבלו במהלך הליכי פשיטת רגל, נשארות כפופות לכללי הערעור הכלליים אלא אם כן צוינו במפורש כצווי פשיטת רגל. - סיווג החלטות פרוצדורליות: ההחלטה מדגישה כי פסיקות פרוצדורליות שמטרתן לנהל או לשנות הליכי פשיטת רגל אינן נחשבות בדרך כלל לצווי חדלות פירעון, ובכך משפיעות על האופן שבו יש להתייחס לערעורים הבאים. מסקנה למבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, עומדת הזכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל, שכן החלטה כזו מסווגת בגדר "צו פשיטת רגל" או לכל הפחות בסמכותו המיוחדת של בית המשפט לפשיטת רגל. לפיכך, הערעור אינו דורש רשות; זהו ערעור בזכות לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל, המעוגן בסמכות השיפוט הספציפית של בית המשפט על משמורת פרוצדורלית של הליכי פשיטת רגל.