ת"א 21144-05-21

תקציר

הנאשם הודה בפרסום הדברים אך טען להגנה תחת הגנת "האמת שדיברתי", ולחילופין כי מדובר בהבעת דעה. ההגנה הראשונה טענה כי הפרסום היה אמת ולטובת הציבור. השופט חלק על כך, וקבע כי הפרסום אינו מזויף או מטעה, ואינו עומד בתנאים להגנת האמת. ההגנה השנייה, בתום לב, טענה כי הפרסום היה הבעת דעה על התנהלותו של התובע בתפקיד ציבורי. השופט קבע כי הפרסום הוא טענה עובדתית ואינו זכאי להגנה זו. העובדות עליהן התבססה חוות הדעת לא היו נכונות, והפרסום חרג ממתחם הסבירות. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 25,000 ₪, בצירוף הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך שלושים יום, או שהם יצברו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.