דב"ע לא/5 - 0

תקציר

במקרה דנן של המערערות, אשתו ובתו של המנוח ושני יהונתן, נדחתה תביעתם לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, שכן הן המוסד והן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לא הכירו במותה של ושני יהונתן כתוצאה מ"תאונת עבודה". המנוח, שהתמודד עם דרישות עבודה הולכות וגוברות בשנת 1968, חווה החמרה במצב הלב עקב מום לב ראומטי ממנו סבל מאז שנת 1957. למרות עבודה ממושכת ומאומצת, שכללה נשיאת משאות כבדים ועלייה במדרגות, קבע בית המשפט כי פעולות אלה אינן נחשבות לאירועי פתאומיות או "תאונות" לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט הדגיש את הצורך ב"פתאומיות" בהגדרת תאונה, להבדיל בינה לבין מחלה, המתקדמת בהדרגה ואינהרנטית למצבו הבריאותי של האדם. המושג "פתאומיות" וציר זמן של אירוע הניתן לזיהוי היו המפתח לקביעתם כי המוות נגרם כתוצאה מהתקדמות מואצת של מום לב קיים, ולא מפגיעה בעבודה בשוגג. בית הדין ציין כי העלייה במדרגות ומאמצים אחרים במקום העבודה אינם מהווים אירועים בודדים הניתנים לזיהוי המובילים ישירות לאי ספיקת לב. לפיכך, הם אישרו את ההחלטה לדחות את הערעור, וחזרו ואישרו כי המתח המצטבר במשך שבועות אינו עומד בקריטריונים של אירועים פתאומיים ומקריים המזכים בפיצוי, מיישרים קו עם פרשנויות של חוקים דומים במדינות אחרות, ומדגישים את ההבחנה בין מחלות מקצוע לתאונות.