בש"א 4407/05

תקציר

המשיב, מושב שטולים, הגיש תביעה לסעד הצהרתי נגד המבקשים – מנהל מס שבח, חברת צרפתי, חברת מושבים, מועצה אזורית באר טוביה ומר יעקב אביבי – להצהיר על בטלות מס השבח שהטיל עליהם מנהל המס בעקבות מכירת זכויות בחלקת קרקע. לחילופין, ביקש מושב שתלים כי אם הם חייבים בתשלום מס שבח, אזי חובה זו תחול ביחד ולחוד על יתר המשיבים. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה על הסף, כל אחד מסיבותיו הוא. מנהל מס שבח טען כי יש לדחות את התביעה משום שהמשיב לא מיצה את ההליכים המנהליים העומדים לרשותם, ואילו יתר המבקשים טענו כי התביעה התיישנה על פי חוק, כי אין עילת תביעה, וכי אין להתיר את התביעה בעילה של שיהוי, היעדר יריבות, והיעדר סיבה. בנוסף, טענו חלק מהמבקשים כי התביעה אינה ראויה להתברר באמצעות ההליך שנבחר של גירוי פתיחה. השופט פתח בבחינת בקשתו של מנהל מס שבח. הם קבעו כי טענת המשיב היא ניסיון לעקוף את ההליך החוקי של ערעור על החלטות מנהליות וכי ההחלטה שנכפתה על המשיב לפני למעלה מחמש שנים היא כעת סופית. עוד ציינה השופטת כי על פי החוק, מוכר המקרקעין הוא האחראי הבלעדי לתשלום מס שבח וכי בקשה זו אינה רלוונטית למנהל מס שבח. לפיכך, התביעה נגד מנהל מס שבח נדחתה. בהתייחסה לבקשות של צרפתי, חברת מושבים, מועצה אזורית באר טוביה ומר אביבי, מצאה השופטת כי התביעה אינה חסומה על פי חוק, שכן היא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, כאשר עילת התביעה קמה כאשר הוצגה למשיב חובת מס שבח בשנת 1998. עוד קבעה השופטת כי לא ניתן להכריע בטענת השיהוי ללא שמיעת עדויות ולכן תתברר בתיק העיקרי. השופטת דחתה את הטענות בדבר היעדר יריבות ועילה בכל הנוגע לצרפתי ולחברת המושבים, שכן שתיהן היו צד להסכם הפיתוח. עם זאת, התקבלו הטענות לגבי המועצה האזורית באר טוביה ומר אביבי, שכן הם לא היו צד להסכם. לבסוף, באשר לבחירת ההליך, קבע השופט כי מהמחלוקת העובדתית ומכמות הראיות הרבה הנדרשת משתמע כי הליך גירוי הפתיחה אינו מתאים לתיק זה. לפיכך, התביעה תומר לתביעה רגילה לסעד הצהרתי. לסיכום, התביעה נגד מנהל מס שבח נדחתה, ואילו התביעה נגד מר אביבי והמועצה האזורית באר טוביה נדחתה אף היא. התביעה תימשך כנגד צרפתי וחברת מושבים אך בהליך רגיל, כאשר כתב התביעה של המשיב ישמש כתביעתם. המשיבים היו אמורים להגיש כתב הגנה בתוך 45 יום, והצדדים חויבו להגיש תצהירי עדות ראשונית לפי לוח הזמנים שנקבע.