ת"א 14189-09-14

תקציר

השופטת דחתה את הבקשה לסעד פיצול מאחר שמדובר בסעד של פיצול כספי, שאינו מותר על פי הדין הישראלי. גם בקשת התובע לפיצוי כספי מנתבעים שונים – לרבות עו"ד שחם – נדחתה. השופט לא מצא סיבה מדוע התובע לא יכול היה להגיש תביעה זו מוקדם יותר באותה תביעה. יתר על כן, מאחר שבית המשפט מצא כי התנהלותה של אדוט הייתה כדין, והתובע יכול היה לבצע את התיקונים ובכך לשלם את החוב המופחת המגיע לבנק, נדחתה התביעה הכספית לגופה. באשר לתביעה נגד עו"ד שחם, דחתה השופטת את כל שלושת ראשי הנזקים שתבעה התובעת. ראשית, קבעה השופטת כי התביעה להפסד דמי שכירות – שלטענת התובעת הפסידה משום שעו"ד שחם לא רשמה את הדירה על שמה – נעדרת קשר סיבתי בין המחדל הנטען לבין הנזק הנתבע. גם אם עו"ד שחם היה רושם את הדירה, עדיין ניתן היה להשכיר אותה. בנוסף, התובעת לא הצליחה להוכיח את גובה דמי השכירות האבודים. שנית, גם התביעה לפיצוי בגין הוצאות משפט נדחתה. השופט לא מצא קשר סיבתי בין מחדליו הנטענים של עו"ד שחם לבין ההליכים המשפטיים שהתובע טען כי נמנע מהם. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות לכך שנשאה במלוא סכום שכר הטרחה הנתבע. לבסוף דחתה השופטת את התביעה להוצאות כינוס נכסים וריבית. השופט מצא כי במקור התכוונו הצדדים להשאיר את הדירה רשומה על שם המוכר, אדוט, עד להשלמת תיקונים מסוימים. לכל הפחות, התנהלותה של התובעת לאורך השנים הצביעה על כך שלא הייתה לה בעיה עם רישום הדירה ולכן לא יכלה לטעון אחרת בדיעבד. כמו כן, תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הבנק נבע ממחלוקת על גובה החוב, ולא על רישום הדירה. הפרתו של התובע את הסדר הגישור גם ניתקה כל קשר סיבתי בין מחדליו הנטענים של עו"ד שחם לבין הנזקים הנתבעים. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא סיפקה ראיות מוצקות להוצאות כינוס הנכסים או לריבית שנצברה. מאחר שכל התביעות כנגד כל הנתבעים, לרבות עו"ד שחם, נדחו, חויב התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 110,000 ₪.