סע"ש 34400-02-14

תקציר

התובע, עובד המוסד לביטוח לאומי, ערער על חוקיות חוק גיל פרישה וביקש להמשיך לעבוד מעבר לגיל פרישת חובה של 67. בית הדין קבע כי החוק חוקתי ואינו פוגע בכבודה של העובדת או מפלה אותה על רקע גילה. על פי פסק הדין בעניין וינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן, עובדים רשאים לבקש להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה, ועל המעסיקים לשקול בקשות אלה באופן פרטני בתום לב. המל"ל פעל על פי הנוהל התקין בכך שהפנה את התובעת להנחיות להגשת בקשה להארכת שירותה ובחן את בקשתה משיקולים אישיים וארגוניים. בית המשפט קיבל את המלצת המל"ל שלא להאריך את שירותה של התובעת בשל התנהלותה הנפיצה והיעדר המלצת הסניף. בנוסף, בית הדין מצא כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו מצדיק את הארכת העסקתה, שכן היא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות לאחר פרישתה. הליך השימוע שניהל המל"ל היה כדין, והתובע לא הצליח להוכיח כי ההחלטה נקבעה מראש. עוד קבע בית המשפט כי החלטת הנציב לדחות את בקשת התובע הייתה סבירה ומבוססת על שיקולים ענייניים. ככלל, בית המשפט לא מצא פגמים בהליכים או לגופה של ההחלטה ודחה את תביעת התובע לביטול וסעדים כספיים. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, ולתובע הייתה הזכות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.