ת"א 68367-12-19

תקציר

המחלוקת בין התובעת לנתבעת נסובה סביב סירובה של התובעת לשלם חיוב בסך 930,074 ₪ שהטילה הנתבעת בגין הקמת שטח ציבורי מיוחד (האגודה) לפי סעיף 69(12) לחוק התכנון והבניה. התובעת טוענת כי החיוב אינו חוקי, שכן הוא אינו נקבע בתכנית המתאר, ויתרה מכך, הנתבעת לא סיפקה תשתית עובדתית מספקת לחיוב. מנגד, הנתבעת מצדיקה את החיוב על סמך כתב ההתחייבות של התובעת וטוענת כי יש לפטור את התובעת מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט מצדד בתובע מכמה סיבות. ראשית, סעיף 69(12) לחוק התכנון והבניה אינו מפרט את זהות הצדדים שניתן לחייב, אך אין זה סביר להטיל חיובים על צד שלישי שאינו מחזיק בזכויות כלשהן במקרקעין הנדונים. שנית, יש להגביל את החיוב לעבודות המוזכרות בתכנית, והנתבעת אינה יכולה לבצע כל פרויקט בו היא חפצה ולהטיל חיובים על בעלי הזכויות. שלישית, לתובעת לא היו זכויות כלשהן באזור בעת אישור התכנית, ורשלנות הנתבעת באי גביית החיוב מהבעלים הקודמים פוטרת את התובעת מתשלום. בנוסף, בית המשפט מוצא כי הנאשם לא סיפק כל בסיס עובדתי לאישום, וקבע אותו על סמך אומדן גנרי להקמת רו"ח ברחובות, ולא על סמך פרטים ספציפיים הקשורים לרו"ח המדובר. הנתבעת גם לא הצליחה להוכיח כי עלויות הקמת רו"ח הצדיקו את החיוב. כתב ההתחייבות עליו חתומה התובעת אינו פוטר את הנתבעת מתשלום, שכן הוא מכיר בחובת התובע לשלם רק אם נמצאה טעות בחישוב. לבסוף, בית המשפט דוחה את תביעת הנתבע לפטור מהשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבע לא הביא ראיות מספיקות למגבלות תקציביות ולא פעל באופן סביר בהטלת החיוב. משכך, מורה בית המשפט לנתבעת להשיב לתובע סך של 930,074 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, שיחושבו ממועד התשלום. כמו כן נדרש הנתבע לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪. לנאשם שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.