ת"א 14906-10-15

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות במגרש 405/3, הממוקם בין מגרש 405/1, בבעלות הנתבעים, לבין מגרש 405/2, בבעלות התובעים. התובעים טענו כי המגרש נמכר להם על ידי הנתבעים בהסכם מכר ושיתוף ברור וחד משמעי, ולכן יש להכיר בהם כבעלים יחידים. מנגד, טענו הנתבעים כי המגרש לא נמכר, שכן הוא יועד להפקעה ואין לו ערך כספי, ולכן לא נכלל במחיר הסופי של המכירה. עוד טענו כי אין הסכמה על מה שיקרה במקרה של שינוי בתוכנית, וכי על בית המשפט לקבוע הסכם חדש שישמור על זכויות שני הצדדים. השופטת פתחה בדחותה את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים בדבר התיישנות והיעדר סמכות עניינית. נמצא כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, ולבית המשפט הייתה סמכות לפסוק בעניין. לאחר מכן פנה השופט לגופו של עניין, ופירש את החוזים על פי כוונותיהם, מטרותיהם והאינטרסים של הצדדים. נמצא כי לשון הסכמי המכר והשיתוף הייתה ברורה וחד משמעית, ממנה עולה כי מגרש 405/3 נכלל בנכס שנמכר לתובעים. המוכרים הסכימו לתוספת זו מבלי לשנות את מחיר הרכישה, שכן סברו כי למגרש אין ערך בשל ההפקעה המתוכננת. השופט ציין כי המגרש מעולם לא הופקע בפועל, ושינוי התב"ע היה סיכון ידוע שהמוכרים היו צריכים לקחת בחשבון. כמו כן, דחתה השופטת את טענת הנתבעים כי קיים חסר בחוזה המחייב את השלמתו על ידי בית המשפט. לשונם הברורה של ההסכמים הצביעה על דעת הצדדים כי מגרש 405/3 נמכר לתובעים. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי התובעים לא שיתפו אותם בהליכי התכנון וכי לא היו מודעים לאישור התכנית החדשה. השופט ציין כי כל הליכי התכנון הם ציבוריים ונגישים לכל, והשינויים בתב"ע היו משמעותיים מספיק כדי שהנתבעים יבחינו בהם. בנוסף, בחן השופט את תכנית בניין העיר חד/987, אשר שינתה את ייעודו של מגרש 405/3 והעניקה בעלות משותפת במגרש לבעלי מגרשים 405/1 ו-405/2. נמצא כי בעוד לוועדת התכנון הייתה סמכות לשנות את ייעוד המגרשים, אין בסמכותה להעניק זכויות קניין חדשות בניגוד למטרות התכנית. לפיכך, ההוראה בדבר בעלות משותפת ניתנה בחריגה מסמכות ואינה תקפה. עוד טענו הנתבעים כי התכנית התבססה על הסכם בין התובעים לבין העירייה, אשר הנתבעים היו מוטבים צד ג' בו. עם זאת, השופט לא מצא כל ראיה להסכם כזה ובמקום זאת ציין כי מרישומי העירייה עולה אחרת. לסיכום, קבע השופט כי מגרש 405/3 נמכר לתובעים והוראות תכנית חד/987 אינן מקנות לנתבעים בעלות משותפת. לפיכך התקבלה התביעה, והתביעה שכנגד נדחתה. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכר טרחת תביעה ושכר טרחת עורך דין בסך של 46,800 ₪.