ע"א 10306/08

תקציר

מטרת הערעור היא לקבוע האם התרשלו המשיבים בביצוע בדיקת אולטרסאונד במהלך הריונה של המערערת. הדיון נסוב סביב היקף הבדיקה וחובת הגילוי כלפי האישה ההרה. אין חולק כי בדיקת האולטרסאונד הסטנדרטית ברפואה הציבורית בתקופה הרלוונטית לא כללה בדיקת ידיים ואצבעות. בית המשפט מכיר בכך שייתכן שיש פער בין אמות המידה של הרפואה הפרטית והציבורית, אך מגיע למסקנה כי המשיבים פעלו בסבירות ועל פי הנורמות המקובלות באותה עת. יצוין כי בית המשפט אינו מכתיב בקלות סטנדרטים המנוגדים לאלה שנקבעו על ידי רשויות רפואיות. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי תפקידו של בית המשפט לקבוע את סטנדרט הזהירות בתיקי רשלנות, אך עליו להיות זהיר בכך ללא תשתית ראייתית רחבה. במקרה דנן, המשיבים אינם אשמים ברשלנות בביצוע הבדיקה, שכן היא בוצעה על פי אמות המידה המקובלות. השאלה המשמעותית יותר היא האם המשיבים לא מילאו את חובת הגילוי בכך שלא יידעו את הורי המערערת בדבר האפשרות לבדיקת אולטרסאונד מקיפה יותר ברפואה הפרטית. בית המשפט מכיר בחובה הכללית למסור למטופלים מידע לצורך קבלת החלטות מושכלות. עם זאת, הוא מבדיל מקרה זה מתקדימים קודמים בשל ידיעתה ומעשיה של האם. האם חתמה על הצהרה המכירה במהותה הבסיסית של הבדיקה ובמגבלותיה, ובעלת ניסיון קודם בטיפול רפואי פרטי במהלך הריונה. בית המשפט מקבל את קביעתה של בית משפט קמא כי הייתה מודעת לאופייה החלקי של הבדיקה הציבורית ולאפשרויות המקיפות הקיימות ברפואה הפרטית. לפיכך, המשיבים לא הפרו את חובת הגילוי שלהם. אשר על כן, הערעור נדחה, שכן המשיבים פעלו בסבירות ומסרו מידע נאות להוריו של המערער.