ת"א 32881-04-13

תקציר

התובעת, עירייה, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בדרישה לפנותה מחלקת קרקע המיועדת לצורכי ציבור, קרי הקמת פארק. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר שהמקרקעין הנדונים לא זוהו כראוי, ולא הוכחה זיקה בין הקרקע שבתביעה לבין הקרקע שבבעלותה. עוד טענה כי היא החזיקה בקרקע במשך 60 שנה, ובכך רכשה סמכות בלתי חוזרת עליה וזכות לפיצויים או לדיור זמני במקרה של פינוי. בית המשפט קבע כי זכויותיה של התובעת במקרקעין אינן שנויות במחלוקת וקיבל את טענת התובעים כי ייעוד הקרקע לצורכי ציבור מזכה אותם לדרוש את פינוי הנתבעת. באשר לזיהוי הקרקע, מצא בית המשפט את גרסאותיה השונות של הנתבעת בלתי קוהרנטיות וקיבל את טענת התובע כי הנתבע התגורר במקרקעין כהגדרתם בכתב התביעה. עוד קבע בית המשפט כי מעמדה של הנתבעת הוא של פולשת, שכן היא לא רכשה כל זכות חוקית במקרקעין. יתר על כן, בית המשפט קבע כי כל רישיון לתפוס את הקרקע ניתן לביטול ובוטל כראוי על ידי התובע. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, הורה על פינוי הנתבע מהמקרקעין תוך 120 יום ופסק לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.