בד"א 8/11

תקציר

פסק הדין מתייחס להליך משמעתי נגד עורך דין שייצג עצמו בתביעה אזרחית והורשע במספר עבירות אתיות. עורך הדין השמיע התבטאויות קשות וקשות כלפי שופטים, עורכי דין יריבים ונתבעים בתביעה. עורך הדין טען כי דבריו מבוססים על עובדות אמת ולכן אין לראות בהם עבירה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הוא אינו דן בתוכן הדברים אלא בצורה ובאופן שבו נאמרו, שאינם ראויים ואינם מכבדים. עוד טען עורך הדין כי יש לו הגנת "אמת דיברתי", אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי כללי האתיקה של עורכי הדין מחמירים יותר מהמשפט הפלילי בכל הנוגע לחופש הביטוי. בית המשפט מצא כי עורך הדין היה מודע לחומרת דבריו ולא הוכיח את טענותיו בדבר היסוד הנפשי של העבירות. עוד טען עורך הדין כי טעה במצב המשפטי, אך בית המשפט דחה זאת וציין כי היה עליו לדעת את האיסורים המשפטיים כעורך דין. בנוסף, התייחס בית המשפט לחומרת דבריו של עורך הדין והדגיש את חומרתם וחוסר כבודם, במיוחד כלפי בית המשפט ועורכי דין אחרים. בית המשפט הצטער על כך שעורך הדין לא הפנים את חומרת מעשיו והמשיך להשמיע אמירות פסולות, גם במהלך הליך הערעור. פסק הדין דן גם בערעורו של המשיב על זיכוי המערער מחלק מהעבירות המוזכרות בתלונה, קרי, אי סיוע לבית המשפט בניהול המשפט והגשת תביעת לשון הרע. בית המשפט אישר את הזיכוי באישומים אלה, וציין כי המשיב לא סיפק סיבה מספקת לתמוך בטענות אלה. בהתייחסו לסוגיית גזר הדין, האריך בית המשפט את תקופת ההשעיה לשלוש שנים והוסיף שבע שנות מאסר על תנאי אם המערער יבצע עבירות דומות. בית המשפט הדגיש את חשיבות הגינוי של אמירות כאלה ואת הצורך לשמור על כבוד והערכה במקצוע עריכת הדין. בית המשפט ציין גם את הפוטנציאל של מילים קשות להוביל לפעולות אלימות נגד נציגי מערכת המשפט ואת הצורך בענישה מחמירה כדי לשמור על כבוד המקצוע. בית המשפט התחשב בחרטה של המערער ובעובדה שזו הייתה הרשעתו הראשונה, אך בסופו של דבר נטה להחמיר את העונש בשל חומרת הדברים. שניים מחברי הפאנל סיפקו גם דעות אישיות. עו"ד אורי חן הבחין בין תוכן לסגנון בדברי עורך דין והדגיש את מבחן הרלוונטיות לקביעה האם אמירה קבילה או לא. עוד טען חן כי העבירה של אי סיוע לבית המשפט בניהול המשפט חלה לא רק על ההיבטים המהותיים של המשפט אלא גם על החלקים הפרוצדורליים, הכוללים את אופן ניהול המשפט. משכך, סבר חן כי יש להרשיע את המערער בעבירה זו. ככלל, פסק הדין מדגיש את הצורך של עורכי הדין להתנהל בכבוד ובכבוד כלפי כל הצדדים המעורבים בהליך המשפטי ומזהיר מפני המגמה הגוברת של זלזול במערכת המשפט. בית המשפט מקווה כי פסק דין זה יהווה גורם מרתיע מפני התנהגות כזו ושב ומדגיש את חשיבות השמירה על כבודו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין.