ע"א 1017/08

תקציר

המערערת במקרה זה מערערת על קביעה לפיה היה עליה לעמוד בתקן חדש למפלסי רעש במעלית בבניין דירות, שלא היה בתוקף בעת בניית הבניין. התקן החדש, שנקבע על ידי מכון התקנים, קבע כי רמות הרעש לא יעלו על 35 דציבלים, אך המערערת דבקה בתקנה הקודמת שהתירה 50 דציבלים. המערערת קיבלה היתר בניה ביולי 1995 והשלימה את בניית הבניין לפני אימוץ רשמי של התקן החדש בשנת 2002. המשיבים, שרכשו דירה בבניין, טענו כי רעש המעלית חרג מהתקן החדש והגישו תביעה כנגד המערערת. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים בקובעו כי היה על המערערת להזהיר את המשיבים מפני הרעש וכי אי ההקפדה על התקן החדש מהווה רשלנות. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה. נמצא כי התקן החדש לא היה רשמי בעת הוצאת היתר הבנייה או בעת רכישת הדירה על ידי המשיבים, ולפיכך המערערת לא הייתה מחויבת לעמוד בו. בנוסף, קבע בית המשפט כי התקן הקודם, שהתיר 50 דציבלים, היה מחייב בעת הבנייה והמכירה, ולא ניתן לראות בדבקות המערערת בו בלתי סבירה או רשלנית. עוד ציינה השופטת כי המשיבים לא הצליחו להוכיח כי הרעש היה בלתי סביר או כי גרם להם נזק. משכך, התקבל הערעור, ופסק הדין הקודם בסך 50,000 ₪ לטובת המשיבים בוטל.