ע"א 8389/20

תקציר

התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתם של מקבלי החלטות מקצועיים מוגבלת בשל שלושה כללים מצטברים המכבדים את החלטותיהם. ראשית, להחלטות הנושים משקל רב שכן הם נהנים מתהליך מימוש מוצלח. שנית, מימוש המניות מפוקח על ידי אנשי מקצוע שמונו על ידי בית המשפט, אשר פסקי הדין שלהם נאמנים על פני בית המשפט עצמו. שלישית, להחלטות בתי המשפט לחדלות פירעון, בשל מומחיותם, ניתן מרחב תמרון, והיקף התערבותה של ערכאת הערעור הוא צר. ליבת המומחיות של בית משפט לחדלות פירעון היא בחירה בין חלופות מימוש שונות. לפיכך, ההתערבות מתרחשת רק במקרים חריגים של טעות ברורה או עוול משמעותי. המערערת, אלשטיין, טענה כי קבלת הצעתה של מגה אור תהיה בלתי חוקית, וטענה כי היא מפרה את דיני התחרות בכך שהיא מעבירה את השליטה בדסק למגה אור. עם זאת, ההצעה של מגה אור מבהירה כי היא תחזיק רק ב-29.9% מדסקאס, והשאר יחולק בין רוכשים אחרים, כך שלא סביר שהיא תפר את חוקי התחרות. עצם מנגנון ההצעה אינו מעיד על כוונה לשתף פעולה עם הרוכשים, והרשויות המתאימות ידאגו לקיום החוק. גם טענתו של אלשטיין כי מגה אור לא חשפה את זהות המציע הבודד במועד נדחתה, שכן הפרטים שנמסרו היו ראשוניים ונועדו להבטיח לכונסים את היתכנות ההצעה. בית המשפט לא ראה סיבה להתערב, במיוחד לאור העובדה שהכונסים קיבלו את השיהוי. גם הטענה כי מתן אפשרות למגה אור לחלק מניות נוגד את עקרונות השוויון, נדחתה, שכן טופס המכרז איפשר לכונסים שיקול דעת בשינוי התנאים ואלשטיין יכול היה להגיש הצעה דומה. יתר על כן, טענות הזכויות הפרוצדורליות של אלשטיין, לפיהן לא היה באפשרותו להביא עדים וראיות, נמצאו בגדר שיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית ואינן מצדיקות התערבות בערעור. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשפט התנהל כראוי, וטיעוניו של אלשטיין בערעור לא צלחו. לפיכך, הערעור נדחה, ואלשטיין חויב לכסות את הוצאות המשיב והממונה, בסך 50,000 ₪. השופט י' עמית והשופט ד' מינץ הסכימו עם ההחלטה.