דנ"א 4626/00

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור אזרחי מס' 1548/96 מיום 12.6.2000 עסק בסכסוך מקרקעין בין בני זוג נשואים. האישה, שהחזיקה בקרקע יחד עם בעלה, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי להכריז על משכנתה על הנכס כבטלה. המשכנתא נלקחה על ידי הבעל כדי להבטיח את חובותיו לבנק, כאשר חתימת האישה מופיעה גם על מסמכי המשכנתא. האישה טענה כי חתימתה הושגה במרמה וכי היא לא חתמה על המסמכים בנוכחות עורך דין, כנדרש. בית המשפט המחוזי פסק לטובתה, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופטים ד' דורנר, י' טירקל וד' ביניש, לא מצא כל הצדקה לטענות האישה. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על הנחות לא הגיוניות לגבי התנהגות בני הזוג והתנהלותו של עורך הדין שאישר את החתימות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת האישה כי חתימתה זויפה, וציין כי היא יכלה להעלות טענה זו בשלב מוקדם יותר בהליך בבית המשפט המחוזי. כמו כן נדונה תביעתה של טענת "mutcaf tse non", כאשר בית המשפט ציין כי היא הוגבלה באנגליה ולא נכללה בדין הישראלי. עוד קבע בית המשפט כי הבנק לא היה מחויב לגלות את מהות ההתחייבות לאישה, שחתמה על המשכנתא לפני שעורך דין הסביר לה את התנאים. בקשת האישה לדיון נוסף בעניין נדחתה מכוח הוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. התערבותו של בית המשפט העליון בהחלטת בית המשפט המחוזי נמצאה מוצדקת, ובעתירה לא הוצגו קביעות הלכתיות חדשות או שיקולים חשובים המצדיקים דיון נוסף. גם הבקשה לראיות נוספות נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי העותרת לא סיפקה הצדקה מספקת לכך שלא העלתה טענות אלה קודם לכן. בעקבות זאת נדחתה העתירה, בוטל עיכוב הביצוע הזמני והאישה חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק.