ע"א 2835/04

תקציר

במקרה של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נדונו שני ערעורים על הפרה לכאורה של הסכם בין מילניום חיישנים בע"מ לבין דוד לובינסקי בע"מ, משקיעים משותפים בפיתוח הפטנטים של מילניום. בתחילה התעוררו מחלוקות לאחר הסכם (הסכם היסוד) שבו רכש לובינסקי 26% ממילניום והסכים לממן את פיתוח הפטנטים. חילוקי דעות הובילו לניסיונות לפתרון, כולל הסכם בעל פה לכאורה (הסכם ההפרדה מאפריל 2000) לפיו מילניום תרכוש בחזרה את מניותיו של לובינסקי. מילניום טענה כי הסכם זה הפך למחייב עם פרטים שאושרו בפגישה ב-15 באפריל 2000, למרות שלא היה בכתב, מאחר שהוסכמו תנאים מהותיים. מנגד, לובינסקי התעקש כי קיים רק הסכם היפרדות מאוקטובר 2000. בית המשפט המחוזי צידד במילניום, והגיע למסקנה כי הסכם בעל פה תקף קיים באפריל 2000. ערעורו של לובינסקי על הכרה זו נדחה, שכן טענותיו הבלתי עקביות החלישו את עמדתו. בקשתה של מילניום לפיצוי, בנימוק של עסקה פוטנציאלית אבודה עם ORS Holdings לפי שווי מניה גבוה יותר, נדחתה גם היא בשל היעדר ראיות מספקות לנזקים הנטענים והסתמכות על הערכות שווי ספקולטיביות של מניות. בית המשפט ציין כי פרישתה של החברה היפנית משיתוף הפעולה נבעה מבעיות טכניות שהחלישו משמעותית את תביעתה של מילניום לנזקים המיוחסים אך ורק להפרתו של לובינסקי. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, ללא הקצאת הוצאות, ואישרו את החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי.