בג"צ 1905/03

תקציר

במקרה הנדון, טענו המשיבים כי דחיית העתירה מוצדקת, שכן לא קמה עילה משפטית לערער על החלטת שר הפנים והוועדה המקצועית הנלווית אליו. הם הדגישו את כישלונם של העותרים לשתף פעולה באופן מלא בכך שלא חשפו שינויים אישיים מהותיים במצבם המשפחתי במהלך ההליך. טענתם העיקרית של העותרים לקבלת מעמד בישראל התבססה על שהייה בלתי חוקית ממושכת, שלטענת המשיבים אינה מהווה טעם הומניטארי לגיטימי. הכרה בתביעות כאלה, לטענת המשיבים, תתמרץ הגירה בלתי חוקית על ידי תגמול אפקטיבי על הפרות חוק. המסגרת המשפטית הנורמטיבית, ובמיוחד חוק הוראת שעה, מגבילה הענקת תושבות או אזרחות לאנשים מאזורים מוגדרים בשל שיקולי ביטחון. שיקול דעת רחב נתון לשר הפנים בעניינים אלה, הנחשב חוקתי בעקבות הערכות ביטחוניות. התמקדות ספציפית הייתה באחת העותרות, המכונה העותרת מס' 3, שבעניינה הוצגו נסיבות חריגות הנוגעות להשתלבותה ארוכת השנים ולחייה בישראל מינקות למרות שלא הייתה בעלת מעמד של תושבת חוקית. מתוך הכרה בהיבטים ההומניטריים הייחודיים של מצבה ובאחריותה כלפי בנה אזרח ישראל, בית המשפט מצא את ההחלטה בעניינה שרירותית ומוגזמת. בעוד שהעתירה נדחתה עבור יתר העותרים בשל היעדר עילה מספקת להתערבות, פסק בית המשפט לטובת העותרת מס' 3, העניק לה מעמד של תושב ארעי, תוך הכרה בעניינה כראויה באופן ייחודי למרות חששות רחבים יותר ממדיניות ההגירה. פסק הדין מדגיש את מאזן שיקול הדעת המינהלי מול חריגים הומניטריים.