דב"ע נז/27 - 41

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין עובדי מכתשים מפעלים כימיים בע"מ לבין ההנהלה בנוגע להגדלת העסקתם של עובדי קבלן. במסגרת סכסוך העבודה קיימו העובדים משמרות מחאה מחוץ לשערי מפעל המעסיק בניסיון לשכנע את עובדי הקבלן שלא להיכנס לשטח המפעל. המעסיק הגיש בקשה וקיבל צו מניעה זמני במעמד צד אחד מבית הדין האזורי לעבודה, המורה לעובדים להימנע מכל פעולה הפוגעת בזכויות הקניין של המעסיק. העובדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה בטענה כי זכותם לחופש ביטוי והתכנסות גוברת על זכויות הקניין של המעביד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי משמרות מחאה, לרבות הפגנות ושביתות, הן זכויות יסוד המעוגנות בחופש ההתאספות ונחשבות לחלק מחופש הביטוי. בית הדין הדגיש כי דיני העבודה שואפים להשוות את כוח המיקוח בין עובדים למעסיקים וכי חופש הביטוי של העובדים הוא בעל חשיבות כפולה. היא קבעה כי יש לתת לזכות לחופש הביטוי משקל רב יותר מאשר להגנה על הקניין, במיוחד כאשר המחאה היא שקטה ואינה גורמת נזק בלתי סביר. כמו כן, דן בית הדין בעוולה של גרימת הפרת חוזה והסגת גבול ביחס לסכסוכי עבודה. בית המשפט קבע כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בנושאים אלה ועליו לאזן בין זכויות הקניין של המעביד לבין זכותם של העובדים לחופש ביטוי ולמאבק ארגוני. בית המשפט קבע כי איומים בלתי מוצדקים אסורים וכי שימוש באלימות או איומים מילוליים נגד אנשים אינו חוקי. עם זאת, בהיעדר איומים או אלימות מוכחים, ובהתחשב באופייה השקט של המחאה, הגיע בית הדין למסקנה כי הצדקת חופש הביטוי של העובדים גוברת על זכויות הקניין של המעביד. לפיכך, הערעור התקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי שנתנה את צו המניעה בוטלה. השופטים הדגישו כי החלטתם התבססה על הנסיבות הספציפיות של המקרה, וכי איומים או אלימות, אם יוכחו, יובילו לתוצאה שונה.