בג"צ 480/21

תקציר

בית המשפט דן בעתירה נגד הריסת בית מחבל מכוח תקנה 119, המתירה פעולות כאלה לצורך הרתעה בהקשר הביטחוני הישראלי. העותרים טענו נגד ההריסה בטענה של חוסר ראיות וחוסר מידתיות, מה גם שבני משפחה שאינם מעורבים בפשע ייפגעו. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת המשיבים וקבע כי קיימות ראיות מנהליות מספיקות, לרבות הודאת החשוד וראיות חיצוניות חזקות, כדי להצדיק את ההריסה מבלי להמתין לכתב אישום רשמי. בית המשפט קבע כי התקדים המשפטי תומך בשימוש בתקנה 119 לצורך הרתעה, למרות שהכיר בפגיעה הקשה בזכויות הקניין ובבני המשפחה. בעוד שאחד השופטים הציע גישה מותנית למניעת הריסת שטחים המשמשים בני משפחה חפים מפשע, הרוב תמך בהריסת הקומות הספציפיות המשויכות למבצע הפיגוע, מתוך הכרה באיזון העדין בין הרתעה לזכויות אדם. בית המשפט הדגיש את הצורך במידתיות ובהמשך בחינת האפקטיביות ההרתעתית של פעולות מסוג זה, אך בסופו של דבר פסק נגד העתירה והתיר את המשך ההריסה תוך עיכוב קצר לפינוי העותרים.