עמ"ש 60265-11-16

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על פסק דין קודם בתביעת פינוי, וקובע כי הזכויות במשק חקלאי שייכות למערערת, נחמה, ולא למשיב, באגה. השופטים קובעים כי באגה אינו יכול לדרוש את פינוי חנן, חתנה של נחמה, מהחווה. פסק הדין מתבסס על הקביעה כי נחמה לא העביר את הזכויות בחווה לבאגה במתנה, אלא התכוון לשמור על הבעלות, כאשר באגה שימש כנאמן. בית המשפט מגיע למסקנה זו על סמך ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, הקובעים כי נחמה ובעלה, רפי, מימנו את רכישת החווה, והתנהלו כבעליה. עוד צוין בפסק הדין כי באגה ובעלה לא התגוררו בחווה, ואף לא התנגדו לניהולה על ידי נחמה ורפי. השופטים מדגישים כי התנהלות המשפחה – לרבות מצג שווא לרשויות – מצביעה על כך שהם לא היו נותני מתנות אלא השתמשו זה בזה כדי להגן על נכסיהם. החזקה כי הנכס הוחזק בנאמנות מוחלת אפוא, והמשיבים מנועים מלטעון אחרת. השופטים גם מסכימים כי אין לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים בשל התנהגותם הפסולה בעבר. לבסוף, יש להשיב את הפיקדון של המערערים, ולפרסם את פסק הדין תוך השמטת שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים.