ת"א 446/07

תקציר

התובע, שהיה סוחר, תפס את סחורתו על ידי פקיד המכס הנתבע לפי פקודת המכס (נוסח חדש) על יסוד יסוד סבר סביר כי הסחורה חולטה. הסחורה שנתפסה, טלפונים סלולריים ואביזרים נועדו להעברה לרשות הפלסטינית. פקיד המכס טען כי מדובר בטובין מוברחים שיש להחרים מאחר שלא הוכרזו למכס ועקפו את מגבלות הייבוא. התובע טען כי התפיסה לא הייתה מוצדקת, שכן הטובין נרכשו בתום לב מסוחר בגדה המערבית ולא נועדו לייצוא לרשות הפלסטינית בעת התפיסה, אלא רק לאחר קבלת האישורים הנדרשים. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות וסתירות רבות בעדותו של התובע, וקיבל את גרסת הנתבע לאירועים. התברר כי הטובין טעונים אישורים שונים ליבוא שלא היו בידי התובעת, וכי המכשירים הסלולריים לא יובאו באמצעות היבואנים הרשמיים של המותגים המתאימים. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הפריכה את אמונתו הסבירה של פקיד המכס כי הסחורה חולטה, ובכך דחה את התביעה, אישר את חוקיות התפיסה והתיר את החרמת הטובין. התובע חויב לשלם 15,000 ₪ בהוצאות הנתבעת.