ע"א 714/08

תקציר

מדובר במקרה של רשלנות מקצועית שהגיש לקוח נגד עורך דינו. הלקוח שכר את עורך הדין לייצגו בתביעה כספית נגד שני נתבעים: מגדל השקעות ונכסים בע"מ ומנהלה, מר ברוך פיינברג, להשבת הלוואה שלא הוחזרה. עורך הדין ייצג בהצלחה את הלקוח בתביעה והשיג פסק דין לטובתו, שכלל צו עיקול על דירתו של פיינברג. עם זאת, עורך הדין לא רשם את צו העיקול בטאבו, מה שגרם לכך שהלקוח לא הצליח לגבות את החוב. הלקוח גילה את רשלנות עורך הדין בשנת 2004 והגיש תביעה בשנת 2005. בית משפט השלום מצא את עורך הדין רשלן והורה לו לשלם ללקוח 620,000 ₪. שני הצדדים ערערו לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית משפט השלום בדבר רשלנות, וקבע כי היה על עורך הדין לרשום את צו העיקול בהקדם. בית המשפט הסכים גם עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי תביעתו של הלקוח אינה מיושנת, שכן הלקוח סבר באופן סביר כי עורך הדין ממשיך לייצג אותו עד פברואר 1999, ויש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד חדל הלקוח להיות מיוצג על ידי עורך הדין. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על חישוב הפיצויים וקבע כי הסכום המקסימלי שהלקוח יכול היה לקבל, לו היה נרשם צו העיקול, הוא 153,434 ₪. בית המשפט גם הפחית את סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק ללקוח. לפיכך, קבע בית המשפט כי על עורך הדין לשלם ללקוח 153,434 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן חויב עורך הדין לשלם ללקוח הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 22,500 ₪ בתוספת מע"מ.