עת"מ 348-03-08

תקציר

העותר, בעל מפעל, הגיש שלוש עתירות נגד הארנונה שדרשה המועצה האזורית המשיבה לשנים 2007 עד 2009, שהיו גבוהות משמעותית מהארנונה ששולמה על ידי מפעלים הממוקמים באזור אחר בתחומי המועצה. המשיב הצדיק את הבדלי התעריפים בין שני האזורים בטענה שהם מבוססים על סקר שמאי המדגים פער בשווי הקרקע בין אזורי תעשייה בתוך היישובים ומחוצה להם. עם זאת, העותרת הציגה חוות דעת מומחה המפריכה טענה זו ומראה כי בשנים הרלוונטיות לא היה פער בערך הקרקע שיכול היה להצדיק את ההפרש בשיעורי המס. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי החלטת המשיב הייתה בלתי סבירה ומפלה. בית המשפט קבע, כי הסתמכותו של המשיב על קריטריון יחיד – שווי הקרקע – להבחנה בין שיעורי המס אינה מספקת, מה גם שחוות הדעת של העותרת, הנתמכת בנתונים מספריים, הראתה כי אין הבדל משמעותי בערכי הקרקע בין שני האזורים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי המשיבה לא הסבירה מדוע בחרה בקריטריון זה ומדוע נקבע ההפרש בשיעורי המס על כ-50%. בנוסף, ציין בית המשפט כי פסיקותיו הקודמות הטילו ספק בבחינת ערכו של מבנה כבסיס ראוי להטלת ארנונה, וכי בפסקי דין שניתנו לאחרונה נקבע כי הפער בין אזורי השומה של המועצה אינו מוצדק. משכך, קיבל בית המשפט את העתירות, והורה למשיב לחייב את העותרת לפי שיעורי המס הנמוכים יותר באזור שומה ב' לשנים 2007, 2008 ו-2009. כן חויב המשיב לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.