דנג"צ 5806/15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה בעניין מינויו של עבריין מורשע למשרה ציבורית. פסק הדין מתיישב עם החלטות קודמות של בית המשפט העליון ואינו סותר אותן. הנושא המרכזי הוא הפגיעה הפוטנציאלית של המינוי בשירות הציבורי ובאמון הציבור, הנבחנת על פי שיקולים שונים. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה הוא אחד משיקולים אלה וניתן לו משקל משמעותי. הוא נתפס כאמצעי חיצוני להערכת נאותות המינוי, לצד גורמים נוספים כמו אופי העבירה וחומרתה, וחוסר החרטה של המועמד. פסק הדין מדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ולהביא בחשבון את הנסיבות במלואן. במקרה זה, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות – הנע בין 18 ל-30 שנה – נחשב מספיק כדי להבטיח את סבירות המינוי ולא לחרוג ממתחם המקובלות. בנוסף, תניית הכשירות של חוק היסוד לשבע שנים למועמדים לאחר מתן גזר הדין תומכת אף היא בתוקפו של המינוי. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות הממנה; במקום זאת, הוא בוחן את ההחלטה לסבירות. בהתחשב בחקיקה הקיימת, בפסיקה הקודמת ובנסיבות הספציפיות, בית המשפט אינו מוצא עילה לבחינה נוספת. לפיכך הבקשה נדחית.